12 הימים שהמעסיק חייב לספוג: מה מפסיד עובד שמדווח על פגיעה בעבודה כמחלה רגילה
עובדים רבים אינם מודעים להשלכות הכלכליות של דיווח שגוי על פגיעת עבודה, כאשר הם מציגים תעודת מחלה רגילה במקום לפתוח תביעת פגיעה. לפי הנחיות הביטוח הלאומי, 12 ימי ההיעדרות הראשונים לאחר פגיעת עבודה מזכים בתשלום מלא על חשבון המעסיק, ואין לנכותם משכר העובד או מימי המחלה הצבורים שלו. דיווח על מחלה רגילה גורם לעובד לאבד את הימים הללו, ששווים כ-4,800 שקלים בשכר יומי של 400 שקלים, וכן פוגע במכסת ימי המחלה השנתית שלו, העומדת על 18 ימים בשנה (עם תקרה של 90 ימים). בנוסף, ימי מחלה שנשרפו אינם ניתנים לפדיון בכסף בעת עזיבת מקום העבודה, בניגוד לימי חופשה.
חישוב דמי הפגיעה מהביטוח הלאומי מבוסס על 75% מההכנסה החייבת בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה, או על חודש הפגיעה ושני החודשים שלפניו, לפי הגבוה מביניהם. התקרה היומית לתשלום היא 1,314.25 שקלים, והזכאות נמשכת עד 13 שבועות (91 ימים). לעומת זאת, במסלול מחלה רגילה, התשלום מתחיל רק מהיום הרביעי, כאשר היום הראשון אינו משולם כלל, והימים השני והשלישי משולמים במחצית. במקרה של היעדרות קצרה מ-12 ימים, הביטוח הלאומי משלם דמי פגיעה החל מהיום השלישי, כאשר שני הימים הראשונים נחשבים ימי מחלה שיורדים מהמכסה הצבורה.
מעסיקים בעלי היתר מיוחד יכולים לשלם את דמי הפגיעה ישירות לעובדיהם ולקבל החזר מהביטוח הלאומי החל מהיום ה-13, כאשר הימים הראשונים נשארים על חשבונם. במבנה הרגיל, הביטוח הלאומי משלם לעובד וגובה מהמעסיק את הסכום עבור 12 הימים הראשונים, למעט עובדי משק בית.
הגשת תביעה לדמי פגיעה אפשרית עד 12 חודשים מיום הפגיעה, ומצריכה תעודה רפואית. הכרה בפגיעה פותחת גם זכאות לטיפול רפואי. במקרים של נכות קבועה, נקבעת דרגת נכות שעלולה לזכות במענק חד פעמי או בקצבה חודשית, בהתאם לאחוזי הנכות. קצבת הנכות המרבית החודשית עומדת על כ-39,428 שקלים.
