ואני כפיי ארימה | לירון חאיק מעוז
לקראת השנה החדשה, לירון חאיק מעוז משתפת תחושות של פחד וציפייה לקראת החלטות והגשמת חלומות, תחושות המלוות אותה מזה 43 שנים. היא מתארת כיצד תמיד חשה התרגשות לצד חשש מכישלון, בכל צומת מרכזי בחייה, החל מלימודי התיכון, דרך הצבא והאוניברסיטה, ועד לכניסתה לתוכניות בוקר ולתפקידה כעורכת ראשית במעריב לפני עשור.
מעוז מקדישה את הטור השנתי שלה לאנשים שהשפיעו עליה רבות בשנה החולפת וסייעו לה להתמודד עם פחדיה. היא מציינת את עורכתה, ליאת, שהפכה מחברה לעורכת, ומסייעת לה להגשים חלומות פרועים תוך שהיא מציבה את הדברים על השולחן. בנוסף, היא מודה למעצבת הגרפית שלה, נטלי, על יכולתה לתרגם חלומות לעיצובים ויזואליים ועל רגישותה.
הכותבת מודה גם לילדיה, עילי, אורי ויהלי, אשר מוציאים ממנה מגוון רגשות ומלמדים אותה רבות על עצמה, על יכולותיה, פחדיה והישגיה. היא מדגישה את היכולת להיות שלמה עם כל הרגשות הללו בו זמנית, ולהבין שאם מדובר באם עייפה, היא עדיין אמא טובה.
לבסוף, מעוז מביעה תודה לבן זוגה, אשר זיהה את הפוטנציאל שלה לפני כשבע שנים ונתן לה הזדמנות, למרות רעשי רקע ודעות קדומות. היא מודה לו על האמונה בה ובחלומותיה, לעיתים אף יותר ממנה עצמה, ומביעה תקווה לשנה חדשה רגילה, נטולת דרמות, עם תמורות חיוביות במדינת ישראל.
