שלושה מכתבים לאלוהים, ושאלה אחת שלא נותנת מנוחה | כרמית ספיר ויץ
המאמר מציג שלושה מכתבים רעיוניים לאלוהים, שנכתבו על ידי כרמית ספיר ויץ לרגל ראש השנה, ועוסקים בסוגיות של ריבונות בעולם מתערער, זיכרון ודין, ומשמעות קול השופר.
במכתב הראשון, "מי כאן המלך", נדונה סוגיית הריבונות והאחדות. הכותבת מצביעה על הסתירה בין האמונה באלוהים אחד ובריאה בצלמו, לבין הפיצול והמחלוקות בין בני האדם, כאשר כל צד טוען שאלוהים לצידו. היא מדגישה כי אם כל אדם נברא בצלם, הרי שאי אפשר לתבוע את האלוהים לעצמנו בלעדית ולהתכחש לו באחר. כמו כן, נטען כי אם ניתנה לנו בחירה, אי אפשר לבקש מאלוהים למלוך ולהשאיר לו את כל האחריות למתרחש.
במכתב השני, "זיכרון דברים", עוסקת הכותבת במושג הזיכרון והשכחה מול אלוהים. היא מציינת את הקושי להחליט אם השכחה היא נחמה או איום, שכן בעוד בני אדם שוכחים כדי להמשיך לחיות, אצל אלוהים דבר אינו אובד והכל גלוי. הכותבת מתייחסת לבקשה "זכרנו בזיכרון טוב לפניך", ורואה בה תעוזה, שכן אנו מבקשים שאלוהים יזכור אותנו לטובה, בעוד אנו מזכירים לו את הבטחותיו. היא משווה זאת לעמידה למשפט והזכרת הבטחות השופט, ומדגישה שאם מעשינו עומדים לפניו, גם הברית והחסד עומדים.
המכתב השלישי, "ענני", מתייחס לקול השופר ולמשמעותו ביום הדין, אך עיקרו נותר פתוח כיוון שהמאמר מתמקד בשני המכתבים הראשונים. המאמר כולל גם התייחסות למושג "ענני תגיות" הקשור לראש השנה, אלוהים והשופר.
