בריטניה: סוף עידן "הבת המועדפת" של ישראל?

צעד בריטי נגד מתנחלים ופשעיהם בגדה המערבית משקף לחץ ציבורי גובר בבריטניה על הנבחרים. לחץ זה הוביל לתחלופה חסרת תקדים של ראשי ממשלות ומנהיגי מפלגות, עד כדי כך שהפוליטיקה הבריטית נראית כ"חור שחור" הבולע פוליטיקאים. נראה כי המאבק הפוליטי בבריטניה חשוף מתמיד, בניגוד לעבר בו ההון העולמי הצליח לשלוט במפלגות הגדולות. כיום, התנגדות עממית ואינטלקטואלית גוברת, לצד פערים חברתיים-כלכליים, מערערת את המערכת הפוליטית המסורתית.

תמיכה בלתי מסויגת בישראל, שהייתה מורשת האימפריה הבריטית, הופכת לקשה יותר ויותר, במיוחד לאור האירועים בעזה. הצלחות פוליטיות בבריטניה, בדומה לארה"ב, קשורות יותר ויותר לתמיכה בנרטיב הפלסטיני ולהתנגדות ל"רצח העם" ולפשעי הכיבוש. קול זה, שאינו מוגבל רק להתנגדות ל"רצח העם", מבטא ניתוק הולך וגובר בין ההון העולמי לפוליטיקה הבריטית, כאשר הנבחרים מתחילים לבחון מחדש את השפעת ההון על מדיניות החוץ.

מפלגות חדשות, כמו אלו המזוהות עם ג'רמי קורבין ומפלגת הירוקים, שואפות להתנער מהמורשת האימפריאלית ולהתמקד בשיקום פנים-בריטי. זאת, ברקע התרחקותה של ארה"ב תחת טראמפ, שהובילה את בריטניה לשקול חזרה לאירופה. הצעד הבריטי פותח מחדש את שאלת הלגיטימציה של ישראל בעולם, המציגה עצמה כ"גורמת מלחמה" ו"מקור הרוע המוחלט", בדומה לדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד.

החלטת הממשלה הבריטית החדשה-ישנה עולה בקנה אחד עם דעת הקהל, המגלה התנגדות לכיבוש ולהתנחלויות. צעד זה צפוי להזין את המאמצים להחרים את ישראל באירופה ובעולם. הוא מצטרף למאמצים של מדינות נוספות להכיר בפלסטין כתגובה ל"רצח העם" ולמלחמות ישראל. למרות שהצעד עשוי להיראות מוגבל דיפלומטית, הוא מערער את הנרטיב הישראלי, במיוחד לאור סיפוח השטחים בפועל והמדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים, הכוללת "רצח עם". התנהלות זו צפויה להוביל מדינות, כולל בריטניה, לאמץ עמדות נוקשות יותר כלפי ישראל, הנתפסת כעת כ"מערכת פשיסטית וקולוניאליסטית". צעדים אלו, גם אם נראים מוגבלים בתחילה, עלולים להתפתח מעבר לכוונת יוזמיהם, ולפגוע באופן ברור בלגיטימציה של ישראל בזירה הבינלאומית, שם נחשבה בעבר ל"בת המועדפת".