יום ראשון בלי שקל, השני והשלישי בחצי: כך באמת עובדים דמי מחלה

חוק דמי מחלה בישראל קובע כי עובדים צוברים יום וחצי של דמי מחלה עבור כל חודש עבודה, עד לתקרה של 90 ימים. ימי המחלה הללו נצברים לזכות העובד כל עוד הוא מועסק אצל אותו מעסיק, אך מתאפסים במעבר למקום עבודה חדש. התשלום עבור ימי מחלה אינו מלא מהיום הראשון: היום הראשון אינו משולם כלל, בימים השני והשלישי משולמים מחצית מדמי המחלה, ורק מהיום הרביעי ואילך התשלום הוא מלא. חישוב זה עשוי להפתיע עובדים המניחים כי אישור רפואי מבטיח תשלום מלא. לדוגמה, עובד המרוויח 11,000 שקל בחודש (כ-500 שקל ליום עבודה) ונעדר חמישה ימים, יקבל אפס על היום הראשון, 250 שקל על השני והשלישי, ו-500 שקל על כל אחד מהימים הרביעי והחמישי, סך הכל 1,500 שקל במקום 2,500 שקל. פרשנות של בית הדין לעבודה קובעת כי ספירת ימי המחלה מתחילה ביום פרוץ המחלה ולא ביום ההיעדרות בפועל, מה שעשוי לשנות את החישוב לטובת העובד במקרים מסוימים.

החוק מעניק זכויות נוספות להיעדרות במקרים ספציפיים. הורים זכאים לשמונה ימי מחלה בשנה עבור ילד עד גיל 16, בתנאי שהורה אחר עובד. הורים יחידניים זכאים ל-16 ימים. ימים אלו נגרעים ממכסת ימי המחלה האישית של העובד. הורים לילדים עד גיל 18 החולים במחלה ממארת או עוברים טיפולי דיאליזה זכאים ל-90 יום בשנה, בתנאי ותק של שנה אצל המעסיק. בנוסף, קיימים שישה ימי מחלה בשנה עבור מחלת בן זוג, ושישה נוספים עבור מחלת הורה תלוי. במקרה של מחלה ממארת של בן הזוג, הזכאות מתרחבת ל-60 ימים. כמו כן, עובדים זכאים לשבעה ימים בשנה עבור טיפולי פוריות, בדיקות היריון ולידה, אשר גם הם נגרעים ממכסת ימי המחלה.

רופא רשאי לאשר עד 30 יום מחלה בתעודה אחת, ואחות מוסמכת עד חמישה ימים. המעסיק רשאי לדרוש בדיקה נוספת אם הוא מטיל ספק באמיתות התעודה. יתרת ימי המחלה הצבורה אינה משולמת במעבר למקום עבודה חדש, בניגוד לימי חופשה. עם זאת, הסכמים קיבוציים או חוזים אישיים עשויים להטיב עם העובד בנושא זה. במקרה של איחור בתשלום דמי מחלה, חלים כללי חוק הגנת השכר, הכוללים פיצוי הלנה של 5% על השבוע הראשון ו-10% על כל שבוע נוסף. עובדים שנתקלים בסירוב לתשלום יכולים לפנות למשרד העבודה או לבית הדין האזורי לעבודה.