"זו הייתה המשמרת שלך": השאלה שנתניהו לא יכול להעביר לאחרים

המאמר טוען כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא באחריות הבלעדית לאסון השבעה באוקטובר, ללא קשר לשאלת האזהרות שקיבל או לא קיבל. לפי הנטען, ההיסטוריה תשפוט אותו על פי היותו ראש הממשלה בזמן האסון הנורא ביותר שפקד את היהודים מאז הקמת המדינה, וכי "תאריך ההרשעה" הוא השבעה באוקטובר עצמו.

הכותב דוחה את האפשרות שדיון על אזהרות ספציפיות ישנה את התמונה, ומדגיש כי נתניהו, שביסס את תדמיתו כ"מר ביטחון", נכשל כישלון חרוץ במשמרת שלו. גם אם נניח שלא היו אזהרות ממודיעין צה"ל או השב"כ בנוגע לחמאס, או שהכסף הקטארי המשיך לזרום ליחיא סנוואר, האחריות העליונה נותרת שלו. נטען כי נתניהו, בניגוד לראשי מערכות הביטחון שהתפטרו והתנצלו, עדיין נאחז בשלטון ומערער את יסודות המדינה.

המאמר מפרט דוגמאות היסטוריות להתנהלותו של נתניהו, כולל ניהול משא ומתן על חברון, נאום בר-אילן, "תורת ההכלה" כלפי חמאס, אישור מכירת צוללות למצרים ללא התייעצות, וניהול משא ומתן מקביל עם חמאס דרך גורמים פרטיים. נטען כי התנהלות זו נובעת מתחושת עליונות קיצונית ואי-אמון באחרים, כפי שתואר על ידי יועצתו האסטרטגית לשעבר.

הכותב מתייחס גם לדיווח על שיחה בין נתניהו לנשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, שבה לכאורה הזהיר בן זאיד מפני אלימות מצד חמאס. נטען כי אי-הכחשת הדיווח מצד האמירויות מהווה אישור מרומז, וכי נתניהו, מתוך רצונו לקדם את הנורמליזציה עם סעודיה, בחר להתעלם מהאזהרה.

לבסוף, נטען כי נתניהו מונע על ידי תחושת "אין עוד מלבדו", ואינו זקוק לעזרה מאף אחד, מה שמסביר את הרכבת ממשלות שבהן השרים אינם מתאימים לתפקידם. גם אם יתרחש אסון נוסף, הוא ינסה להטיל את האשמה על אחרים, אך לא יוכל להימלט מאחריותו לאירועי השבעה באוקטובר.