רחוק מאוד מאסי כהן: הטרגדיה הכלכלית שדחפה את זמר המועדונים בחזרה למסך
הטור מבקר בחריפות את הנטייה של מפיקי טלוויזיה לפנות באופן אוטומטי למשפחות מזרחיות לצורך הפקת סדרות דוקו-ריאליטי, תוך שהוא טוען לחוסר מאמץ יצירתי ושימוש בסטריאוטיפים. הכותב, דורון ברוש, מביע תסכול מכך שאין כמעט סדרות דוקומנטריות על משפחות ממוצא אירופאי, ומנגד, משפחות מזרחיות נתפסות כ'חמות יותר, עממיות יותר' וקל יותר למצוא אותן בסביבות כמו שווקים ומועדונים. הדבר בא לידי ביטוי בסדרה החדשה "חיים של קוקו" על קוקו מאילת, שעל פי הנטען, היא דוגמה לחוסר מקוריות בהפקת תכנים טלוויזיוניים.
הכותב מדגיש כי אין לו כל בעיה עם מוצא מסוים, אלא עם חוסר הרצון של המפיקים להתאמץ ולמצוא רעיונות חדשים ומקוריים, במקום להסתמך על נוסחאות קיימות וסטריאוטיפים. הוא משווה זאת למצב בו היו מפיקים סדרה על משפחה פולנית, תוך הדגשת מאפיינים שליליים וקלישאות, ומציין כי הדבר אינו נעשה. הטור מסיים בביקורת על כך שסדרות כמו "הבוזגלוס" ו"רבינוביץ'" אינן מספיקות כדי להצדיק את ההסתמכות המתמשכת על דמויות מזרחיות כבסיס לתכנים חדשים.
