טענות NIMBY לגיטימיות לא יעצרו מיזמי תשתית לאומיים
בית המשפט העליון דחה עתירות שהוגשו נגד פרויקט המטרו הארצי, וקבע כי טענות מסוג NIMBY (Not In My Back Yard), גם אם הן לגיטימיות, לא יעצרו מיזמי תשתית לאומיים שהתקבלו בהליך סדור על ידי הגורמים המוסמכים.
העתירות עסקו בשתי סוגיות מרכזיות: מיקום תוואי המקטע הצפוני של המטרו באזור השרון, ומיקום מתחם הדיפו (מתחם לתחזוקה וחניית רכבות) המתוכנן בסמוך ליישובים במועצה האזורית דרום השרון.
עיריית הוד השרון וגורמים פרטיים ביקשו להסיט את תוואי המטרו ולקבוע תחנה בסמוך לפארק ההיי-טק, בטענה שהתוואי שאושר אינו משרת אזורי פיתוח בדרום העיר. המועצה האזורית דרום השרון, עיריית כפר סבא ויישובים נוספים ביקשו להעביר את מתחם הדיפו ממקומו המתוכנן בסמוך ליישובים למחלף אייל, בטענה לניגוד עניינים תכנוני, סביבתי, חברתי וכלכלי, וכן למטרדים בריאותיים ואקולוגיים. עיריית טירה התנגדה למיקום הדיפו בסמוך לה, מחשש שיעביר את הפגיעה לאוכלוסייה מוחלשת בתחומה.
השופט דוד מינץ קבע כי בית המשפט אינו "מתכנן-על" ואינו מחליף את שיקול דעתם של מוסדות התכנון, אלא במקרים של פגם מינהלי חמור. נקבע כי לא ניתן לתת מענה לכל אזור פיתוח בנפרד, וכי יתרונות וחסרונות מיקום הדיפו נבחנו כנדרש. השופט הוסיף כי חלק מהטענות הן מסוג NIMBY, המבטאות רצון ליהנות מיתרונות המטרו אך שהמחיר ישולם על ידי אחרים, וכי עצם אי-שביעות רצון מהמיקום אינה עילה להתערבות שיפוטית. פסק הדין מדגיש את הצורך בראייה רוחבית ומערכתית של פרויקטי תשתית לאומיים.