בין עונות השנה לעבודה זרה: האמת מאחורי שמות החודשים העבריים
רוב הישראלים מתנהלים על פי הלוח האזרחי, אך החוק מחייב שימוש בלוח העברי. באופן מפתיע, שמות החודשים העבריים שאנו מכירים, מתשרי ועד אלול, מקורם בשפה האכדית הבבלית, ולא בעברית. שמות אלו אומצו על ידי היהודים בתקופת שיבת ציון, במאה השישית לפני הספירה, על ידי האליטה שחזרה מבבל.
אחד השמות, תמוז, מעורר מחלוקת מכיוון שהוא שמו של אל פריון במיתולוגיות המסופוטמיות, ונחשב לעבודה זרה. עם זאת, חכמי ישראל לאורך הדורות ניסו להתמודד עם הסוגיה. הרמב"ן הסביר שהשימוש בשמות אלו נועד להזכיר את גאולתם של הגולים מבבל. רבנים אחרים, כמו הרב חיים קניבסקי, הציעו שהשימוש בשם תמוז דווקא נועד להזכיר את אירוע הפורענות של הצבת פסל בבית המקדש בי"ז בתמוז, כזרז לתשובה.
משמעויות שמות החודשים שונות ומגוונות. תשרי, למשל, משמעו 'התחלה' באכדית. מרחשוון, לעומת זאת, מקורו בצירוף שמשמעו 'החודש השמיני', והתגלגל ל'מר חשוון' בשל שינויים לשוניים. שמות אחרים כמו טבת ושבט קשורים ככל הנראה למזג האוויר הגשום. אדר, שמשמעותו המקורית היא 'קודר', קיבל משמעות חיובית של שמחה ביהדות. שמות כמו אב ואלול קיבלו 'מדרשי שם' יהודיים בדיעבד, כמו 'אני לדודי ודודי לי' לאלול.
המאמץ להעניק משמעות יהודית לשמות החודשים הבבליים ניכר בפירושים שונים, כמו אלו המובאים בספר 'תורה שלמה' של הרב מנחם מנדל כשר, המקשרים את שמות החודשים לאירועים מרכזיים בתולדות ישראל, כגון יציאת מצרים, קבלת התורה, או חטא העגל. ניסיונות אלו משקפים את הרצון להתאים את הלוח העברי לערכים ולסיפור היהודי.
