א-סיסי משחק בין המעצמות - והסיכון למצרים רק גדל | ד"ר ענת הוכברג-מרום
מצרים תחת הנשיא א-סיסי מנהלת מדיניות חוץ מורכבת, המנסה למנף את התחרות בין המעצמות העולמיות להשגת יתרונות אסטרטגיים וכלכליים. בעוד נוכחותה של ארה"ב באזור פוחתת, סין, רוסיה והודו מגבירות את מעורבותן במצרים. סין מרחיבה השקעותיה בתחומי טכנולוגיה ותשתיות במסגרת "החגורה והדרך", רוסיה בונה תחנת כוח גרעינית, והודו מחזקת קשרים בתחומי ה-IT והאנרגיה המתחדשת.
במקביל, מצרים ממשיכה ליהנות מסיוע אמריקאי, כולל סיוע ביטחוני ושת"פ אנרגטי, וכן מהשקעות מקרנות עושר מהמפרץ. הצטרפותה ל-BRICS ב-2024 מחזקת את מעמדה. אולם, מדיניות זו, המכונה "ריקוד על כל החתונות", טומנת בחובה סיכונים גיאוגרפיים וכלכליים משמעותיים. אינפלציה גבוהה, פיחות בלירה, מחסור במטבע חוץ וחוב חיצוני עצום הופכים את מצרים לתלויה בסיוע חיצוני.
התלות בסיוע חיצוני, במיוחד מקרנות העושר הערביות, יוצרת "מלכודת סיוע תמורת רפורמה". בנוסף, מצרים מתמודדת עם גירעון אנרגטי, ירידה בייצור מקומי ועומסי חום, מה שמגביר את תלותה בעסקאות אנרגיה ובהשקעות זרות. חדירתה של סין לתשתיות קריטיות מעלה חשש לשיבושים בשרשראות אספקה גלובליות.
המאמץ לתמרן בין אינטרסים מנוגדים מגדיל את הסיכון להיגררות לעימותים אזוריים, כמו בסודן, סומליה או אתיופיה, וכן להחרפת המתיחות מול איראן או בעזה. ההישענות על הלוואות מקרן המטבע והשקעות ענק עלולה להעמיק את משבר החובות ולפגוע בעצמאותה של קהיר.
התלות המצרית בישראל, במיוחד בעסקת הגז הגדולה, מעניקה לישראל מנוף מדיני וכלכלי, ויכולה לסייע בייצוב הגבול הדרומי ובחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני. עם זאת, התחרות הגלובלית על מצרים מעלה סיכונים אסטרטגיים ליציבות האזורית, לביטחון הלאומי של ישראל ולאספקת האנרגיה הגלובלית.
