300 פניות, רק שתי הרשעות: מדוע נסגרים תיקי תקיפה מינית עם חשד לסם אונס?
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מדווח על עלייה חדה בפניות בנוגע לפגיעות מיניות שבוצעו תוך שימוש בסמי אונס וחומרים מטשטשים, עם למעלה מ-300 פניות בשנה. למרות הנתון המדאיג, קיים פער דרמטי בין מספר הפניות לבין מספר התלונות במשטרה, ומספר קטן עוד יותר של כתבי אישום והרשעות. נכון להיום, רק שני אנשים הורשעו בישראל על שימוש בסם אונס.
הסיבה העיקרית לקושי בהעמדה לדין, לדברי עורכת הדין הילה נויבך מהאיגוד, נעוצה באופי הסם והפגיעה שהוא גורם. נפגעות רבות אינן זוכרות את המתרחש, ומתעוררות לאחר הפגיעה כשהגוף זוכר אך הן אינן יכולות לתאר את שאירע. קושי זה, יחד עם פערים בין שפת המשפט לשפת הפגיעה המינית, מובילים לכך שכ-80% מתיקי עבירות המין נסגרים עוד לפני הגשת כתב אישום, לרוב מחוסר ראיות. סגירת תיק מחוסר ראיות אינה מעידה על חפות הנאשם, אלא על חוסר יכולת של מערכת המשפט להתמודד עם התיק.
החלטת הפרקליטות לסגור את התיק נגד המוזיקאי יובל וילנר, שנחשד באונס של שי לי עטרי ונעמה שחר, מדגימה את הבעיה. עטרי העריכה כי סם אונס היה מעורב באירוע. סגירת התיק, שנעשתה מחוסר ראיות, תוארה כ״שברון לב גדול״ ו״סטירת לחי״ לנפגעות. למרות צו איסור הפרסום, הציבור חשף את שמו של וילנר במחאת פייסבוק, מה שביטא חוסר אמון במערכת המשפט.
בנוסף, כ-50 אלף פניות טופלו בשנה החולפת במרכזי הסיוע, מתוכן 16 אלף פניות חדשות. רק כ-10% מהפניות הבשילו לכדי פנייה למשטרה, מה שמצביע על חוסר אמון במערכת המשפט ועל חשש מהתהליך המשפטי המורכב והמתיש.
כדי לצמצם את הפער, מוצע להקים בתי משפט ייעודיים לפגיעות מיניות, שיכללו שופטים המבינים את הדינמיקה של פגיעות מיניות. בנוסף, נדרש שיפור בחקירות המשטרה ובפעולת הפרקליטות, כדי להבטיח שתיקים יחקרו כראוי ויגיעו לבית המשפט.
