האשמה מוטית: מדוע ישראל מואשמת באופן עקבי בסבל ילדים?
מאמר דעה מנתח את תופעת האשמת ישראל בסבל ילדים פלסטינים, תוך השוואה למקרי מוות של ילדים בתאונות ביתיות ודרכים במדינות אחרות. המחבר מציין כי מדי שנה מתים אלפי ילדים ברחבי העולם בתאונות, אך רק ישראל מואשמת באופן שיטתי ברצח ילדים. הוא טוען כי נתונים המגיעים מחמאס, ארגון המכחיש את טענותיו, מצביעים על מותם של למעלה מ-20,000 ילדים פלסטינים בשלוש שנות מלחמה, כ-7,000 בשנה.
המאמר מפריך את הטענה כי ישראל היא 'רוצחת ילדים', ומסביר כי טענה זו מתעלמת מהמציאות המורכבת של מלחמה, בה טעויות, רשלנות ואף כוונות זדון של הצד השני גובות קורבנות. הוא מביא דוגמאות למקרים בהם ילדים נהרגו כתוצאה מפעולות חמאס, כגון שימוש באזרחים כמגן אנושי, הסתה לטרור, או התעלמות מאזהרות. המחבר טוען כי גם במקרים אלו, האשמה מוטלת על ישראל.
הכותב מציג נתונים המעידים על תמיכה ציבורית רחבה ברצועת עזה ובגדה המערבית בסירוב חמאס להתפרק מנשקו, וכן התנגדות לפתרון שתי המדינות. הוא מסביר כי תעמולה עשרות שנים והפחד מפני חמאס גורמים לכך שהאוכלוסייה הפלסטינית אינה רואה את תפקידה בסבל, וממשיכה להאשים את ישראל. לטענתו, המצב יוצר מבוי סתום בו ילדים ממשיכים למות, בעוד שישראל נושאת באחריות המיוחסת לה.
המאמר מסתיים בקביעה כי הבעיה תיפתר רק כאשר חמאס יחדל מלהרגיש תמיכה בינלאומית, וכי עד אז, ישראל תצטרך להתמודד עם הבעיה לבדה, תוך שהיא סופגת ביקורת מצד גורמים המעדיפים להאשים אותה במקום להתמודד עם המציאות. המחבר מציע כי הגורמים המבקרים את ישראל, אם היו חושבים לעומק, היו מבינים את המצב, אך בוחרים להשתמש בצעקות כדי להשתיק את ההכרה הלא נעימה הזו.
