זריקות ההרזיה מאיימות לשנות את תרבות האוכל. חוקרים בטוחים שהצלחת תנצח
תרופות הרזיה חדשות, כמו זריקות GLP-1, עשויות לשנות את תפקיד המטבח בבתים ואת אופי האירוח החברתי. מעצבי פנים מדווחים על לקוחות המבקשים מטבחים פונקציונליים ופחות דומיננטיים, ועלייה בביקוש לסלונים המיועדים לשיחה ופעילויות חברתיות, בדומה לתקופה שלפני שנות ה-60. שינויים אלו משקפים תפיסה חדשה לפיה הארוחה אינה בהכרח מרכז הערב החברתי.
אנתרופולוגים מסבירים כי אוכל הוא תמיד אירוע חברתי, גם כאשר אוכלים לבד. ד"ר רפי גרוסגליק מאוניברסיטת בן גוריון מדגיש כי כל ארוחה היא טקס, המושפע מידיים רבות שעברו עד שהמזון הגיע אלינו, וכן מהשפעות שיווקיות ותפיסות חברתיות. הוא מציין כי הרעיון של שלוש ארוחות ביום נולד בחברה המודרנית, וכי האוכל משמש להבחנה בין קודש לחול, ובין אירועים מיוחדים לשגרה.
פרופ' ניר אביאלי, גם הוא מאוניברסיטת בן גוריון, מסביר כי הגשת מזון בשפע הייתה בעבר סמל סטטוס ברור, הנובע מהצורך האבולוציוני בשומן וקלוריות ומרוב שנות הרעב בהיסטוריה האנושית. כיום, בחברות שפע, השמנה אינה בהכרח מעידה על מעמד גבוה. הוא מוסיף כי תרבויות שונות מתייחסות לאירוח בשפע באופן שונה: בארה"ב הדבר קשור לתחושת עוצמה, בקרב הבדואים לחלוקה, ובסקנדינביה לאתיקה פרוטסטנטית נגד הגזמה והיסטוריה של מחסור.
בישראל, האירוח נוטה למנות גדולות וזולות, כאשר "הגודל כן קובע", גם אם הדבר אינו תמיד בריא. אביאלי מציין כי ישראל מובילה בצריכת בקר וסלמון לנפש, וכי תרופות ההרזיה אינן מבטלות את תרבות הדיאטה אלא משנות אותה. גרוסגליק סבור כי הארוחה החברתית חזקה מהשפעת התרופות, שכן הזהות האנושית קשורה עמוקות באוכל מלידה, ואין ארוחה שאינה חברתית. גם אם הכמויות יקטנו, ישיבה סביב שולחן והצגת המזון עדיין יישארו אירוע חברתי ותרבותי משמעותי.
