ראש השנה: האם צריך לתקוע בשופר בירושלים, בראש השנה שחל בשבת?

הדיון ההלכתי סביב תקיעת שופר בראש השנה החל בשבת הוא סוגיה מורכבת, הנוגעת לאיסור דרבנן של טלטול שופר ברשות הרבים, מחשש שיבואו לתקנו אם יישבר. בעוד שעיקר הדין הוא שתקיעת שופר דוחה שבת מכוח מצוות עשה, חכמים גזרו איסור בשאר המדינה לאחר חורבן הבית, כדי למנוע טלטול ברשות הרבים. במקדש, לעומת זאת, הותרה התקיעה מכיוון שלא גזרו גזירות במקום קדוש.

הראשונים נחלקו בשאלת האיסור דרבנן בתקיעת שופר. הר"ן סבר שאין בכך איסור, בעוד הרמב"ן סבר שיש איסור דרבנן, אך הוא הותר במקום כבוד שבת וצורכה. הרמב"ם קבע כי יש צורך בסנהדרין גדולה או בית דין של שלושה 'סמוכים' כדי להתיר תקיעה בשבת, מה שאינו אפשרי כיום.

לאחר החורבן, תיקן רבן יוחנן בן זכאי שניתן לתקוע בשבת רק במקום שיש בו בית דין. נחלקו הראשונים איזה בית דין נדרש: הרי"ף סבר שדי בשלושה דיינים רגילים, והרמב"ן והרא"ש חלקו עליו. השולחן ערוך פסק שאין לתקוע בשבת, ללא סייג.

בדורות האחרונים, הרב עקיבא שליזנגר העלה את הסברה שיש לתקוע בירושלים, בטענה שהרמב"ם פירש את המקדש כמתייחס לכל ירושלים, וקדושת המקום מאפשרת תקיעה גם ללא בית דין. הוא הוסיף נימוקים נוספים, כגון היעדר רשות הרבים שכיחה כיום, והבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. עם זאת, רוב הפוסקים חלקו על דבריו ודחו את ראיותיו, תוך שהם מציינים כי גם לשיטת הרמב"ם התקיעה תלויה בבית דין, וכי פוסקים שחיו בארץ ישראל לא נהגו כשיטת הרי"ף.

בנוגע לברכת "שהחיינו" על תקיעת שופר, המנהג הספרדי הוא לברך רק ביום הראשון. אם ראש השנה חל בשבת ולא תוקעים, מברכים ביום השני. האחרונים נחלקו האם מי שעובר על איסור דרבנן ותוקע בשבת, צריך לברך "שהחיינו" ביום השני.