כך תזכו בשנה טובה גם בלי שופר: הרב הראשי בקובץ הלכות לראש השנה שחל בשבת

לקראת ראש השנה תשפ"ז, שבו היום הראשון חל בשבת קודש, פרסם הרב הראשי לישראל, הגאון רבי קלמן בר, מכתב הדרכה הלכתי-מעשי. במכתבו מבהיר הרב כי בשנה זו לא יישמע קול השופר ביום הראשון בשל קדושת השבת, אך מדגיש כי השבת עצמה יכולה לשמש כסניגורית לישראל אם שומרים על קדושתה כראוי.

הרב הראשי התייחס לחשש המובא בגמרא כי "כל שנה שאין מריעין לה בתחילתה - מריעין לה בסופה", והסביר כי דברים אלו אינם אמורים כאשר אין תוקעים מחמת קדושת השבת. הוא ציטט את בעל ה"ערוך לנר" שציין כי לצד שנים קשות שבהן ראש השנה חל בשבת, היו גם שנים מן הטובות והנעלות ביותר, כמו שנת כפרת עוון העגל, הקמת המשכן וכניסת ישראל לארץ.

"כאשר השופר אינו משמש כסניגורם של ישראל, השבת עצמה נעשית סניגורית עליהם", כתב הרב, והדגיש כי זו קריאה להרבות בכבודה ובקדושתה של השבת, הן בחיי הפרט והן במרחב הציבורי.

במכתבו פירט הרב הראשי את עיקרי ההלכות והמנהגים המיוחדים: בערב ראש השנה אין תוקעים בשופר, נוהגים לטבול ולהדליק נרות בברכת "להדליק נר של שבת ושל יום טוב". בליל ראש השנה שרים זמירות שבת ואוכלים את הסימנים המסורתיים. בתפילות היום ישנם שינויים בנוסח, כגון אמירת "זכרון תרועה" ו"המלך הקדוש". "אבינו מלכנו" אינו נאמר בדרך כלל, אך יש הנוהגים לאומרו. כמו כן, אסור לטלטל שופר בשבת, אך מותר לצורך גופו או מקומו, אם כי יש דעות חלוקות בזמננו.

עוד פורטו מנהגים נוספים כגון אמירת תהילים, אי הקפדה על שינה עד חצות, הקדמת סעודה שלישית, אמירת "תשליך" ביום השני מחשש לטלטול, והכנות ליום טוב שני רק לאחר צאת הכוכבים. בלילה השני מדליקים נרות יום טוב מאש דולקת מערב יום טוב, ואומרים "ותודיענו" בתפילת ערבית. בסיום המכתב בירך הרב את עם ישראל בברכת כתיבה וחתימה טובה, וקרא לזכות השבת לעמוד לימינם ביום הדין.