תפקיד שר החוץ בישראל: ממעמד בכיר למעמד נלעג
במאמר שפורסם ב-Ynet, העיתונאי אבי שימון טוען כי בשנים האחרונות תפקיד שר החוץ בישראל איבד מיוקרתו והפך למעין "פרס ניחומים" פוליטי. הוא מציין כי במשך שנתיים (2017-2019) ראש הממשלה בנימין נתניהו כלל לא מינה שר חוץ, ולאחר מכן התפקיד חולק בין ישראל כץ ואלי כהן, ואף ניתן כפיצוי לגדעון סער כדי לחזק את הליכוד.
שימון מזכיר כי בעבר, תפקיד שר החוץ היה מרכזי ובעל חשיבות עליונה, כפי שהיה בימי דוד בן-גוריון, כאשר משה שרת, שר החוץ לשעבר, הפך לראש הממשלה השני. שרי חוץ כמו גולדה מאיר ואבא אבן היו דמויות מוכרות בזירה הבינלאומית. גם בתקופת מנחם בגין, מינוי משה דיין לשר החוץ היה משמעותי, והוא מילא תפקיד מכריע בהסכם השלום עם מצרים. בהמשך, שמעון פרס, בתפקידו כשר חוץ, השיג את "הסכם לונדון" עם המלך חוסיין, ודוד לוי, ששימש כשר חוץ, ראה בכך קרש קפיצה לראשות הממשלה.
נתניהו עצמו החל את דרכו הפוליטית כסגנו של דוד לוי במשרד החוץ. גם בתקופת יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס, יחד עם סגנו יוסי ביילין, היו דמויות מפתח בהסכמי אוסלו. מאוחר יותר, נתניהו מינה את אריאל שרון לשר חוץ כדי לגייס את תמיכתו, אך כשהפך לראש ממשלה, העביר את נתניהו לתפקיד שר האוצר ונתן את משרד החוץ לסילבן שלום.
שימון טוען כי ככל שהתחזק כוחו של נתניהו בליכוד ובקואליציה, כך פחת משקלו של משרד החוץ ושל השר העומד בראשו. הוא רואה ביחס המזלזל כלפי המשרד, המתבטא גם במינויים כושלים לשגרירים וקונסולים, כאחת הסיבות לירידת מעמדו של ישראל בזירה הבינלאומית.
לדבריו, שר החוץ הבא צריך להפגין "חוכמה מדינית", יכולות בינאישיות ודיפלומטיות, ולהגיב באופן שקול ולא תוקפני. הוא מדגיש כי השר הנכנס יתמודד עם תקופה מורכבת לישראל ולעם היהודי בעולם, ועליו להכיר בכך שלצד בעיות ההסברה, יש לישראל גם אחריות מסוימת להידרדרות מעמדה. שימון קורא להחזיר את יוקרתו וחשיבותו של משרד החוץ, ורואה בבחירות הקרובות הזדמנות להציג מועמדים ראויים לתפקיד.
