קול דממה דקה - ה"שופר" של תשפ"ז // הרב בן ציון נורדמן
בשנה תשפ"ז, היום הראשון של ראש השנה חל בשבת, מה שמונע את תקיעת השופר על פי ההלכה. הגזרה נובעת מחשש שמא אדם שאינו בקי בתקיעה יטלטל את השופר ברשות הרבים בשבת, בניגוד להוראות. החשש מתייחס למקרה בודד, בעוד שברוב קהילות ישראל, בתי כנסת, ישיבות ובסיסי צה"ל, אין כל חשש כזה, והתקיעה מתבצעת כסדרה.
המאמר מעלה את הפער בין החשש המועט לבין הוויתור על מצווה מרכזית זו, ומקשר זאת לסיפור על הרב יצחק דוד גרוסמן. במהלך מסע גיוס כספים בארצות הברית, הרב גרוסמן ביטל פגישה חשובה עם תורם עשיר כדי להקדיש 40 דקות לשיחה עם נער מצוקה שפגש. כשנשאל על כך, הסביר הרב שגיוס הכספים נועד בדיוק למטרה זו, לסייע לנערים במצוקה, ולכן זוהי המטרה העליונה.
התפיסה הזו, לפיה הדאגה ליהודי היחיד היא מרכזית, מוצגת כמסר העמוק של ראש השנה. חז"ל מלמדים על ערבות הדדית, שבה כל יהודי הוא עולם ומלואו ואף אחד אינו נשאר מאחור. הוויתור על מצוות תקיעת השופר למען הזולת, כפי שמסביר ספר "משך חכמה", מהווה "עקידה רוחנית" הפותחת שערי רחמים ומבטיחה שנה של אחדות, שמחה ובריאות.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
