מאמר דעה: אל תתנו לקנאה להרוס אתכם
המאמר, שנכתב על ידי ד"ר ראפע חלבי, דן בתופעה של אנשים שאינם מצליחים להתגבר על קנאתם ושנאתם, ורואים בהצלחתם של אחרים איום על עצמם. תופעה זו, לדברי המחבר, מחריפה כאשר היא מתבטאת ברשתות החברתיות תחת שמות בדויים, שם הופך דיון לגיטימי להשמצה וביקורת להכפשה.
חלבי מדגיש כי התנהגות כזו אינה מעידה על כוח או אומץ, אלא על חוסר ביטחון ועצלות אינטלקטואלית. הוא מאמין כי הבדלי דעות הם טבעיים בחברה בריאה, וכי יש לכבד כל אדם ללא קשר להסכמה איתו. המחבר מציין כי הוא עצמו אינו תוקף אחרים בשל דעותיהם, שכן מי שמאמין בעצמו אינו זקוק להשפלת אחרים כדי להוכיח את עצמו.
הוא מדגיש את אהבתו למדינת ישראל ולמוסדותיה, ורואה באזרחות אמיתית אחריות ומעשים, ולא רק מילים. המחבר טוען כי שירות הציבור אינו מתבטא בשתיקה על ליקויים או בהגנה על מושחתים, אלא בחשיפת בעיות ופעולה לתיקונן.
חלבי מוסיף כי ניסיון מלמד שהאמת תמיד עולה לאור, גם אם באיחור, וכי מעשיו של אדם חושפים אותו גם אם הוא מסתתר מאחורי שם בדוי. הוא מתאר כיצד אנשים מסוימים הופכים למקור הרס כאשר הם הופכים את הקנאה לפרויקט ואת ההשפלה לאמצעי. תופעה זו פוגעת לא רק באנשים המותקפים, אלא בחברה כולה, שכן היא שוחקת את האמון העצמי ואת יכולת ההתקדמות.
לסיכום, המחבר קורא לאנשים מצליחים ופרודוקטיביים להתעלם מרעשי הרקע של הקנאים ולהמשיך בעבודתם, שכן ההיסטוריה זוכרת את אלו שהשאירו חותם אמיתי. הוא מאחל לקנאים זמן רב לראות את ההבדל בין בנייה להריסה, ומדגיש כי יוצרי ההיסטוריה אינם פנויים לעסוק בתגובותיהם של אחרים. הוא מסיים בברכה לכל מי שפעל למען חלומותיו, ומצטט את דודו המנוח, השייח' אבו עלי ראפע עלי מוחמד עלי מוחמד ג'וואד עזיז א-דין אל-חלבי, שאמר כי "הקנאים המושחתים הללו חייבים למות או להיעלם מחיינו בכל מקרה, כי הם מזיקים לאנשים ושואפים להרע להם ואינם יכולים לשרת איש או להציע עזרה פשוטה לאיש, והם נטל כבד על כתפי החברה". המחבר מציין כי זהו המצב עם רבים מבני העדה הדרוזית.
