"הכנסת הבאה תחזיר אותנו 50 שנה אחורה מבחינת מיעוט חברי הכנסת שנבחרים בהליכים פנימיים דמוקרטיים"
פרופסור עופר קניג, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מזהיר כי הכנסת ה-26 צפויה לחזור למודל שלטוני הדומה לשנות ה-70, בו רוב חברי הכנסת ייבחרו על ידי מנהיגי מפלגות או אליטות מצומצמות, ולא באמצעות הליכים דמוקרטיים פנימיים כמו פריימריז. לדבריו, תופעה זו, המכונה 'פרסונליזציה פוליטית', מתרחשת גם במדינות אחרות אך בישראל היא קיצונית ומהירה יותר.
קניג מסביר כי מפלגות רבות, ביניהן אלו של נפתלי בנט, יאיר לפיד, גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן, ש"ס, יהדות התורה ועוצמה יהודית, נשלטות על ידי מנהיגיהן. גם בליכוד, חלק גדול מהמועמדים משוריינים על ידי בנימין נתניהו. מפלגות כמו הציונות הדתית, חד"ש ובל"ד משתמשות במנגנוני בחירה מצומצמים במקום פריימריז.
הוא משווה את המצב הנוכחי לוועדות המסדרות של שנות ה-60 וה-70, שהיו מוסדות שייצגו אינטרסים פנימיים וניסו לבנות רשימות לפי ייצוג מגזרי. כיום, לטענתו, 'ועדה מסדרת' היא לעיתים קרובות כיסוי לכך שיושב הראש הוא הקובע, כפי שקורה לכאורה בישראל ביתנו, בש"ס, וביש עתיד, שם יאיר לפיד בחר את הרשימה בחוסר שקיפות.
הסיבות לתופעה, לפי קניג, כוללות את חוסר ההצלחה של מפלגות מרכז להתבסס, את הופעת הטכנולוגיות החברתיות המאפשרות מעקב אחר מנהיגים ולא מפלגות, ואת תהליך ה'אינדיבידואציה' החברתי המדגיש את היחיד על פני הקבוצה. בנוסף, קשרים מסורתיים של מפלגות עם ארגונים כמו איגודי עובדים נחלשו.
המחיר של היעדר פריימריז הוא חברי כנסת התלויים במנהיגיהם, מה שמחייב נאמנות מוחלטת. עם זאת, קניג מציין גם חסרונות בשיטת הפריימריז, בה חברי כנסת עשויים להיות משועבדים לקבוצות אינטרסים. הוא מציע כפתרון אפשרי שינוי שיטת הבחירות כך שהמצביעים יוכלו לסמן מועמדים ביום הבחירות ולהשפיע על סיכויי בחירתם, בדומה לשיטת 'פתק חצי פתוח' הנהוגה במדינות אחרות.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
