שש רשימות ושבר אחד גדול: הפוליטיקה החרדית החדשה
עם סגירת הרשימות לכנסת, הוגשו לא פחות משש רשימות חרדיות, כאשר שתיים מהן, "הציבור החרדי" בראשות מוטי לייטנר ומפלגת אח"י בראשות יובל אלימלך, מעוררות עניין מיוחד. רשימת "הציבור החרדי" מציבה לראשונה נשים ברביעייה הראשונה ותומכת בלימודי ליבה ובגיוס למי שאינו לומד. מפלגת אח"י, הצומחת ממוסדות אברג'ל בנתיבות, פונה לציבור החרדי-מזרחי ותומכת אף היא בגיוס ובהרחבת לימודי ליבה.
מעבר למספר המנדטים הצפוי, רשימות אלו חושפות משבר ייצוג עמוק בחברה החרדית, הנובע מהפער הגדל בין הציבור לבין העסקונה הפוליטית המייצגת אותו. במשך עשרות שנים, הפוליטיקה החרדית התבססה על תיווך בין רבנים לעסקנים, מודל שהתאים כל עוד אורח החיים של הציבור תאם את האינטרסים המפלגתיים. אולם, החברה החרדית השתנתה, עם יותר עובדים, בעלי מקצוע, אקדמאים ונשים משכילות, הדורשים השתלבות במדינה תוך שמירה על זהותם.
השבר בולט במיוחד בש"ס, שקמה להשיב כבוד למסורת המזרחית אך נצמדת כיום לקו הליטאי הקיצוני בסוגיית הגיוס. התבטלות זו מול החרדיות הליטאית גורמת לנזק אלקטורלי, שכן המפלגה מתרחקת ממסורת מזרחית של שילוב בין דתיות, צבא ומדינה. אריה דרעי, שהיה סמל לקידום חברתי וכוח פוליטי, נשחק כשהפך למנגנון, וכעת צעירים מזרחיים מסורתיים, המשרתים בצבא ורוצים ממשלה ימנית, מוצאים בבן גביר אלטרנטיבה טבעית יותר מש"ס.
העלאת אחוז החסימה לארבעה מנדטים חונקת תהליכי שינוי חברתי בחברה החרדית, מונעת מקבוצות חדשות להיכנס לפרלמנט ומעניקה יתרון למפלגות ממוסדות. גם אם רשימות חדשות כמו "הציבור החרדי" ואח"י לא יעברו את אחוז החסימה וישרפו קולות, הדבר אינו מעיד על חוסר רלוונטיות, אלא על כך שהמערכת הפוליטית אינה יודעת עדיין לתת להן בית. השבר החרדי האמיתי הוא בין חברה משתנה לבין הנהגה המתעקשת להישאר במקום.
