האקדמיה הישראלית תחת מתקפת חרם: מי האשם?

מאמר דעה מאת אירינה פטרובה טוען כי ישראל מתמודדת עם חרם גובר בתחומים שונים, החל מתרבות וספורט ועד למדע ואקדמיה. החרם, לדבריה, חורג מהפגנות רחוב וכולל סירוב להשתתף בתערוכות, כנסים ותחרויות בינלאומיות. בעוד שחלק מהמדינות מצדיקות זאת ב"בעיות ביטחוניות", אחרות מאשימות את ישראל ב"רצח עם" ו"כיבוש".

הכותבת מציגה נתונים מדאיגים מפרסום ב"כלכליסט" המצביעים על ירידה דרסטית בהיקף מענקי המחקר של המועצה האירופית למחקר (ERC) למדענים ישראלים. בשנת 2026, מספר המענקים ירד משמעותית בהשוואה לשנים קודמות, וישראל צנחה מהמקום השישי לשנים-עשר בדירוג קבלת המענקים באירופה. אוניברסיטת תל אביב, למשל, לא קיבלה מענקים כלל בשנת 2026, לעומת עשרה בשנת 2023. סך המקרים של חרם אקדמי עלה מ-20 ל-50 בחצי שנה.

פטרובה מצטטת פרופסורים ישראלים המביעים תסכול וקוראים להפוך את המאבק בחרם למשימה לאומית. עם זאת, היא חולקת על הטענה כי הממשלה הנוכחית היא האחראית הבלעדית, וטוענת כי פעולותיה אינן משפיעות על היחס לישראל. היא מאשימה את ה"שמאל הישראלי" ואת "האליטה התרבותית" בכך שהם תורמים לחרם באמצעות הפצת ביקורת חריפה, סרטים ו"עדויות" המציגים את ישראל באור שלילי, כגון הסרט "NAZA" שיוצג בפסטיבל ונציה. לטענתה, ביקורת זו, המכונה "קמפיין דה-לגיטימציה", משמשת בסיס להחלטות על חרם אקדמי.

המאמר מסיים בטענה כי החרם על ישראל, על אוניברסיטאותיה ועל ילדיה, נובע מפעולות פוליטיות, וכי יש להצביע בבחירות בהתאם. עם זאת, הכותבת מדגישה כי גם אם יחול שינוי פוליטי, החרם לא ייפסק, שכן הוא נובע מגורמים עמוקים יותר, וכי סרטים המציגים את ישראל באור שלילי ימשיכו להופיע ללא קשר לממשלה. היא קוראת להבין כי החרם אינו תלוי רק במדיניות הממשלה, אלא גם בפעולות של גורמים פנימיים המזינים אותו.