שקר "האין פרטנר" נובע מכך שאין כוונה להגיע להסכם |נדב תמיר
הטענה כי "אין פרטנר" להסכם מדיני עם הפלסטינים, כפי שמציג ראש הממשלה בנימין נתניהו, אינה דרישת ביטחון אמיתית אלא מנגנון שמטרתו למנוע התקדמות מדינית. כך טוען הדיפלומט נדב תמיר, המשווה את הגישה של נתניהו לזו של יצחק רבין. בעוד רבין ראה בביטחון תנאי הכרחי להתקדמות מדינית, נתניהו, לטענת תמיר, משתמש בדרישות ביטחוניות כמכשול שנועד למנוע כל התקדמות.
תמיר מביא דוגמאות לאורך השנים הממחישות כיצד נתניהו, לטענתו, פועל להכשיל כל התקדמות. הוא מזכיר את דבריו של דן מרידור, שהסביר כיצד תומכי נתניהו בליכוד האשימו אותו בתמיכה בפתרון שתי המדינות, למרות שזו הייתה גם עמדתו המוצהרת של נתניהו, משום שמרידור "באמת התכוון לזה". בנוסף, מציין תמיר כי גם לאחר אישור תוכנית טראמפ בת 20 הנקודות, ישראל מציבה תנאים בלתי אפשריים כמו פירוק חמאס, תוך המשך פעולות צבאיות שמכשילות את יישום התוכנית, ובכך למעשה משמרת את שלטון חמאס.
הכותב טוען כי דפוס זה חוזר על עצמו גם ביחס להסכמים עם לבנון, שם דרישה לפירוק חיזבאללה לפני כל התקדמות נוגדת את הניסיון הדיפלומטי המוכח. לטענתו, ישראל מוכנה להסכמים רק לאחר שהיא מוודאת שישנם "גלולות רעל" שימנעו את יישומם. תמיר מוסיף כי מדיניות זו, הכוללת אי מניעת טרור יהודי, מכוונת ליצירת התלקחות שתשמש כהוכחה לכך ש"אין פרטנר".
תמיר מסכם כי מדובר במעגל קסמים שבו המדיניות מכשילה התקדמות, חוסר האמון מצדיק את המדיניות, והכישלון מוכיח לכאורה את נכונותה. הוא קורא להפסיק את הדיון בשאלה אם קיים פרטנר, ולשאול במקום זאת האם ישראל מוכנה להיות פרטנר. לטענתו, אם ישראל רוצה הנהגה פלסטינית מתונה, עליה לסייע ביצירת התנאים לכך, ואם היא רוצה ביטחון, עליה ליצור מסגרת מדינית שתאפשר שיתוף פעולה. הוא קורא לחשוף את "שקרי נתניהו" ולהבין שהפתרון לבעיה הפלסטינית הוא בנפשה של ישראל, וכל עוד היא בורחת ממנו, לא יושגו ביטחון, שלום או עתיד כמדינה יהודית ודמוקרטית.
