בית הדין הארצי מאותת: דברו בלי לחשוש שזה ישמש נגדכם
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי שיחת "יציאה מהארון" של מנהל, בו סיפר לעובדת כי הוא נמשך לגברים, לא היוותה הטרדה מינית. בית הדין קיבל את ערעור המנהל וביטל את קביעת בית הדין האזורי, שקבע כי המנהל הטריד מינית את העובדת בשיחות מאוחרות יותר בהן הודה במשיכתו אליה.
בית הדין הארצי הדגיש כי יש להיזהר בהערכת משקלה הראייתי של שיחה המוקלטת בסתר על ידי צד אחד. נקבע כי יש לבחון בזהירות את תוכן הדברים והקשרם, והאם המוקלט התבטא בחופשיות או שהוקלט הובל על ידי המקליט. כמו כן, נקבע כי יש להיזהר מהסקת מסקנות על בסיס שתיקה, שכן היא יכולה להתפרש בכמה אופנים ולא בהכרח מהווה הודאה.
בית הדין הארצי קבע כי בית הדין האזורי הטיל על המנהל נטל בלתי סביר בכך שציפה ממנו להגיב מיידית ולהכחיש כל טענה המוטחת בו. בית הדין הבחין בין שיחה רגילה בין שני אנשים לבין מצב בו אדם עומד על דוכן העדים לאחר שקיבל ייעוץ משפטי. נקבע כי במצב של שיחה רגילה, ניתן לפרש שתיקה כאפשרות שהאדם ביקש לאפשר לצד השני "לפרוק" את אשר על ליבו מבלי להגיב או לקטוע אותו.
פסק הדין מהווה איתות חשוב לעובדים ולמעסיקים, כי ניתן לנהוג כבני אדם הרגישים לזולתם, מבלי לחשוש שהדבר יפגע בהם בהליך משפטי עתידי. בית הדין מכיר בכך שלעיתים הצדדים יעדיפו להימנע מעימות, להכיר ברגשותיו של הצד שכנגד או לתת לו "לפרוק" את שעל ליבו ברגע של זעם. יחסי עבודה בריאים נמדדים במה שנאמר ובמה שנעשה בין בני אדם, ולא במה שנקלט בהקלטה.
