המסלול בקרן ההשתלמות שמבלבל את החוסכים
רפורמת מסלולי ההשקעה, שנכנסה לתוקף ביולי 2024, נועדה ליצור שמות ומדיניות אחידים ולהקל על השוואת השקעות פסיביות. אולם, היישום של רשות שוק ההון יצר מסלולים תחת שמות דומים, אך עם חשיפות שונות באופן מהותי, מה שמקשה על החוסכים להבין לאן כספם מושקע.
הבעיה המרכזית נעוצה בשמות המסלולים, כמו "עוקב מדדי מניות", שאינם מבהירים את החשיפה האמיתית למדדים, שווקים, חברות ומטבעות. לדוגמה, מסלול "עוקב מדדי מניות" של מיטב, המנהל כ-2.2 מיליארד שקל, עוקב אחר חמישה מדדים אמריקאיים, כאשר כ-70% מהחשיפה המנייתית תלויה בביצועי חברות הנסחרות בנאסד"ק 100. למרות שהשם נשמע מפוזר, בפועל הוא מרוכז מאוד בשוק הטכנולוגיה האמריקאי.
גם חברות כמו אלטשולר שחם, הראל והפניקס מציגות מסלולים עם חשיפה גבוהה לשוק האמריקאי, לעיתים בין 85% ל-100% מתמהיל המדדים. לעומתן, מנורה מבטחים נוקטת גישה שונה, עם שבעה מדדים המבוססים על מאפיינים כמו ערך וצמיחה, וכוללת כרבע מהתיק במניות ישראליות. בנוסף, מדיניות המט"ח משתנה בין המסלולים, מה שמשפיע על התשואות, כפי שהודגם בפער בין מיטב להראל במחצית הראשונה של 2026.
הרגולציה דורשת לפחות שלושה מדדים שונים, אך לא מבטיחה פיזור אמיתי או חשיפה ברורה. כתוצאה מכך, חוסכים רבים נותרים עם נתון התשואה ההיסטורית כקריטריון בחירה עיקרי, במקום הבנה מעמיקה של אסטרטגיית ההשקעה. הפתרון המוצע הוא הצגת מידע ברור ופורמט אחיד על המדדים, המשקלות, החשיפה האמיתית ומדיניות המט"ח, במקום להסתפק בספירת מדדים.
