המסלול בקרן ההשתלמות שמבלבל את החוסכים
רפורמת מסלולי ההשקעה, שנכנסה לתוקף ביולי 2024, נועדה להסדיר ולפשט את האפשרויות הפסיביות עבור חוסכים, אך בפועל יצרה בלבול רב. מסלולים תחת השם "עוקב מדדי מניות" מציגים שמות שנשמעים רחבים, אך בפועל חושפים את החוסכים לחשיפות מרוכזות לשוק האמריקאי, בעיקר למניות טכנולוגיה גדולות, מבלי שהדבר יהיה ברור מהשם.
בדיקה של מסלולים שונים בחברות כמו מיטב, אלטשולר שחם, הראל, הפניקס ומנורה מבטחים מראה כי רובם מתמקדים בשוק האמריקאי, כאשר חלק ניכר מהחשיפה המנייתית מרוכז בעשר החברות הגדולות. לדוגמה, במסלול של מיטב, כ-70% מהחשיפה המנייתית תלויה בחברות הנסחרות בנאסד"ק 100. גם מדיניות המט"ח משתנה בין המסלולים, מה שמשפיע באופן משמעותי על התשואות.
הבעיה נעוצה ביישום הרגולציה של רשות שוק ההון. הדרישה למעקב אחר לפחות שלושה מדדים שונים, עם משקלים מוגדרים, אינה מבטיחה פיזור אמיתי, שכן מדדים אלו יכולים להיות תלויים באותו שוק או להרכיב יחד רשימת מניות ריכוזית. לעומת זאת, מדד עולמי רחב אחד יכול לפזר את הכסף בין אלפי חברות ועשרות מדינות.
השמות המטעים והחשיפות הלא ברורות מקשים על החוסכים להבין את מדיניות ההשקעה, ומובילים אותם לבחור מסלולים על פי תשואת העבר, במקום על פי כללי השקעה ברורים ופיזור מובן. הפתרון המוצע הוא הצגת המדדים, המשקלות, החשיפה האמיתית, ריכוז המניות הגדולות ומדיניות המט"ח באופן בולט ואחיד, כדי שהרגולטור יתחיל למדוד חשיפה ולא רק לספור מדדים.
