הבוחר יקבע את כללי המשחק
המאמר טוען כי האזרח הישראלי, המצוי בתקופה היסטורית סוערת וטעונה, יהיה הגורם המכריע בבחירות הקרובות בשנת 2026. אירועים כמו טבח ה-7 באוקטובר, המחלוקות הפוליטיות סביב הרפורמה המשפטית, סוגיית גיוס החרדים והתחושה הכללית של הפרת החוזה בין המדינה לאזרח, יצרו שבר עמוק בסיפור הישראלי. המלחמה המתמשכת מעצבת מחדש את גבולות המדינה והמחשבה, והישראלים נדרשים להפגין חוסן ועמידות מול שינויים תכופים.
בניגוד למקומות "נורמליים", בהם ההיסטוריה אינה נוכחת באופן יומיומי, בישראל האזרחים נדרשים להתמודד עם מציאות מורכבת. בעת משבר, האזרחים עצמם הפגינו חוסן יוצא דופן, הקימו חמ"לים, התגייסו למילואים, ניהלו מערכים לוגיסטיים והמשיכו לתפקד כלכלית. חוסן זה, המגיע מהעם ולא מהמערכת הפוליטית, צפוי לבוא לידי ביטוי בקלפי.
המאמר משווה את המצב הנוכחי למקרים היסטוריים בהם טראומה לאומית הובילה לשינויים פוליטיים דרמטיים, כמו בבריטניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, בבחירות 1977 בישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים, והדחת צ'רצ'יל לאחר מלחמת העולם השנייה. הדבר מצביע על כך שפוליטיקאים אינם יכולים להסתמך על דפוסי הצבעה ישנים.
קיים משבר אמון גלובלי במערכת הפוליטית, המתבטא בירידה באמון במוסדות ובמנהיגים. בישראל, למרות האמון הנמוך בכנסת ובממשלה, האזרחים עדיין חשים שייכות למדינה ואופטימיות לגבי עתידה, בעיקר בזכות האזרחים עצמם ולא ההנהגה. הדבר מרמז על כך שהציבור אינו מאבד אמון בקיום המשותף, אלא באופן ניהולו.
הבחירות הקרובות צפויות להיות מוכרעות על ידי קבוצות מגוונות של מצביעים "עצמאיים" ומתנדנדים, כגון צעירים, מאוכזבי ממשלה, חיילים, תושבי הדרום והצפון, המגזר הערבי, החרדים, מילואימניקים ומשפחות שכולות. קו השבר לא יעבור בהכרח בין ימין לשמאל, אלא בין תפיסות שונות של כשירות, אחריות ושיקום. הכרעת הבוחר תקבע את כללי המשחק הפוליטי והחברתי בישראל.
