בורונדי ואוגנדה צפויות לשלוח חיילים לרצועת עזה כחלק מכוח בינלאומי
בורונדי מתכננת לשלוח בין 500 ל-800 חיילים כחלק מכוח הייצוב הבינלאומי (ISF) ברצועת עזה, כך לפי דיפלומט בורונדי ששוחח עם N12. גם אוגנדה צפויה לשלוח כ-1200 חיילים במספר פעימות. אם ההסכמות יתממשו, שתי המדינות האפריקאיות יהוו את הכוח הגדול ביותר ב-ISF עד כה. בחודש שעבר ביקרו קצינים משתי המדינות ברפיח כדי להעריך את השתתפותן האפשרית.
ההחלטה של בורונדי, המוגדרת כמדינה הענייה בעולם, נובעת גם משיקולים כלכליים. החיילים יקבלו משכורות ופיצויים במקרה של פציעה או מוות, והמדינה תזכה למימון נוסף להכשרה והוצאות. לדברי מייקל פכטנברג, קונסול כבוד לשעבר של בורונדי בישראל, סכומים אלו, הנחשבים קטנים יחסית במדינות אחרות, עשויים להיות משמעותיים עבור בורונדי, בה השכר הממוצע עומד על עשרות דולרים בלבד.
לפי דיפלומט בורונדי, מועצת השלום היא הגוף שאמור לשלם לחיילים, וגם פנה למדינה בהצעה להצטרף למשימה. גורם נוסף ציין כי שיפור היחסים עם ארצות הברית הוא גורם מפתח בהחלטה, שכן וושינגטון מברכת על ההשתתפות. בורונדי שואפת גם לחזק את מעמדה הבינלאומי, ונעזרת בניסיון שצברה במשימות שלום באפריקה, כולל בסומליה ובמרכז אפריקה. "אנחנו יודעים להילחם במורדים", אמר דיפלומט מקומי.
היחסים בין בורונדי לישראל תוארו כטובים מאוד. שיתוף הפעולה בתחומי האנרגיה והחקלאות התחזק בשנים האחרונות, וישראל רואה בבורונדי מדינה ידידותית ואמינה. בורונדי מקווה להרחיב את שיתוף הפעולה עם ישראל בתחומי הבריאות, החקלאות, הטכנולוגיה והביטחון. "אנחנו בהחלט מצפים לדיבידנדים", אמר דיפלומט.
בורונדי ואוגנדה משתפות פעולה באופן הדוק, ובעבר השתתפו יחד במשימות שלום אפריקאיות. למרות זאת, שתיהן אינן נחשבות למדינות דמוקרטיות וארגוני זכויות אדם מדווחים על הפרות חמורות של זכויות אדם בשטחן.
עד כה הצטרפו רשמית ל-ISF חמש מדינות: בוסניה, מרוקו, קזחסטן, אלבניה ואינדונזיה. מדינות נוספות, כולל וייטנאם וגאורגיה, מנהלות משא ומתן. המטרה היא לגייס 10,000 חיילים, אך עדיין רחוקים מכך. גורמים המעורים בפרטים מעריכים כי לא יחול התקדמות משמעותית בהצבת הכוח בעזה לפני הבחירות בארצות הברית באוקטובר. לפי התוכנית, ה-ISF אמור להיכנס לרצועה, לשלוט בנשק שחמאס יסכים למסור ולפקח על הפסקת אש.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.