כשלא נשאר ממי להפחיד, שוב מגיע תורנו
לקראת הבאות, נראה כי האזרחים הערבים הפכו ליעד נוח להסתה פוליטית בישראל, במיוחד לאור דעיכת האיום מצד גורמים כמו עזה, איראן וחזבאללה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' פרסם סרטון בחירות המשתמש בבינה מלאכותית, המציג תושב סח'נין המזהיר מפני הגעתו של סמוטריץ' להרוס בתים, בדומה למה שקרה בג'נין. סרטון זה, לצד אירועים נוספים, מעלה שאלות קשות לגבי קבלת נוכחותם של ערבים בחברה הישראלית.
בשבועות האחרונים נרשמה שורה של אירועים שניתן לראות כחלק ממגמה רחבה יותר: האשמת צוות ערבי בבית החולים רמב"ם בהתנכלות לחייל פצוע, דרישה "לייהד" את מקצוע הרפואה, הצגת נהגי אוטובוס ערבים כסכנה ביטחונית, הפצת סרטונים נגד עובדים ערבים, הגדרת נוכחות ערבית בגליל כ"השתלטות", והצגת מפלגות ערביות כתומכות טרור בתעמולת הבחירות של הימין. כל אלו מצביעים על התמקדות בשאלת עצם הנוכחות הערבית בישראל והיקפה שהציבור היהודי מוכן לשאת.
המאמר מנתח כיצד אירועים אלו, גם אם נראים מנותקים, יוצרים תמונה כוללת של דה-לגיטימציה של האזרחים הערבים. הוא מצביע על כך שגם כאשר ערבים משתלבים, לומדים ועובדים, הם נתקלים בחשדנות ובדרישות סותרות. הדוגמה של רופאים ערבים, המהווים רק 9% מהסטודנטים לרפואה בישראל, ממחישה את האירוניה שבהסתה נגדם, למרות שבעבר הרפואה נחשבה לתחום המאפשר שיתוף פעולה בין יהודים לערבים.
המאמר מותח ביקורת על המערכת הפוליטית, הן מצד הימין והן מצד המרכז, על האופן שבו היא מתייחסת לאזרחים הערבים ולזכותם הפוליטית. הוא מציין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו, למרות שניהל בעבר משא ומתן עם מנסור עבאס, מבסס כעת את קמפיין הבחירות שלו על הסתה נגד תמיכה ערבית בממשלה. גם מפלגות המרכז נמנעות לרוב משותפות עם מפלגות ערביות, למעט חריגים כמו גדי איזנקוט. המאמר קורא למפלגות המציעות חלופה לימין להצהיר בבירור כי שותפות עם האזרחים הערבים אינה סכנה, וכי ממשלה הנשענת על קולותיהם לגיטימית.
המאמר מסכם כי האזרחים הערבים הם האויב הנוח ביותר עבור הימין בבחירות הנוכחיות, מכיוון שהם נוכחים בכל תחומי החיים וניתן להציג את הישגיהם כהפסד ליהודים. הוא קורא למנהיגים פוליטיים להתייחס לאזרחים הערבים כאזרחים שווי זכויות ולא כ"שק חבטות" במערכות בחירות.
