השלכות הפשיעה בחברה הערבית מגיעות גם לבתי הספר והמערכת מתקשה לתת מענה לנפגעים
מרכז "אילאף" פרסם מסמך חדש הבוחן את השפעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית על ילדים ובני נוער, ואת המענה הנדרש ממערכת החינוך. המסמך מתפרסם על רקע המשך מקרי האלימות, שבהם נרצחו מתחילת השנה תשעה ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18, ו-38 ילדים התייתמו. עו"ד ראויה חנדקלו, מנכ"לית "אילאף", הדגישה כי תפקיד מערכת החינוך צריך לכלול שיקום ומניעה, ויצירת סביבה של שייכות וסובלנות עבור הילדים.
חנדקלו טוענת כי הממשלה מתייחסת לציבור הערבי כאל ציבור עבריין, וכי הפשיעה והאלימות אינן נעצרות בשער בית הספר, אלא משפיעות ישירות על תלמידים וצוותים חינוכיים. היא מתחה ביקורת על כך שפתיחת שנת הלימודים הוצגה באופן חלק, תוך התעלמות מהמציאות הקשה בחברה הערבית.
המסמך מצביע על היעדר מאגר ממשלתי מרוכז לילדים נפגעי פשיעה, ועל כך שהמענים הקיימים אינם מותאמים למציאות. צוותי בתי הספר נדרשים להתמודד עם אירועי קיצון ללא מעטפת תמיכה מספקת, והמענה לאחר אירועי רצח מוגבל לרוב ל-48 שעות. חנדקלו קוראת להרחיב את ההגדרה המשפטית מ"נפגעי עבירה" ל"מעגלי פגיעה", הכוללים שלושה רמות: נפגעים ישירים, בני משפחה של נפגעים, והקהילה שנחשפה לאירוע. הרחבה זו נועדה לאפשר זיהוי טוב יותר של היקף הפגיעה והתאמת המענה.
למרות שמשרד החינוך קיבל 114 מיליון שקלים במסגרת החלטת ממשלה למאבק בפשיעה, רוב המענים עדיין מתמקדים באקלים בית ספרי ובמניעה, ולא בצרכים של נפגעים ישירים. חנדקלו קוראת למשרד החינוך להכיר במציאות הקשה, להגדיר מעגלי פגיעה ולבנות מענים פרטניים וקהילתיים. היא מדגישה כי האחריות מוטלת גם על הרשויות המקומיות, וכי נדרש רצף טיפולי הוליסטי בין בית הספר למשפחה.
