לא די לספור את העוזבים: האמת על כוח האדם הרפואי של ישראל

מערכת הבריאות בישראל מתמודדת עם אתגרים מורכבים בנוגע לכוח האדם הרפואי, מעבר לספירת הרופאים העוזבים. מחקר מאוניברסיטת תל אביב מצביע על עזיבה של כ-1,370 רופאים בשנים 2023-2025, עלייה חדה לעומת העשור הקודם, הכוללת גם מומחים ותיקים. עם זאת, נתון זה אינו משקף את התמונה המלאה, שכן בשנים אלו חזרו לישראל מאות רופאים, והגיעו אליה כ-1,554 רופאים עולים. למרות זאת, אין להסיק מכך שהמערכת מתחזקת באופן אוטומטי, שכן חלק מהעולים עדיין בהליכי הכרה ברישיון או בהכשרה.

הגידול באוכלוסיית ישראל, המגיע לכ-1.1% בשנה בשנים האחרונות, דורש תוספת שנתית של כ-385 רופאים מועסקים נטו רק כדי לשמור על היחס הקיים לאלף תושב. קצב גידול גבוה יותר, כמו זה שנרשם ב-2023, דורש תוספת משמעותית אף יותר. הבעיה מחריפה בשל מבנה הגילים של הרופאים בישראל, כאשר כרבע מבעלי הרישיון הם בני 67 ומעלה, מה שמצביע על פרישה מסיבית צפויה של דור הרופאים הוותיק.

ההכשרה המקומית של רופאים חדשים בישראל מוסיפה כ-750 רופאים בשנה, אך הרוב המכריע של הרישיונות החדשים מוענק לישראלים שלמדו בחו"ל או לרופאים עולים. רפורמת יציב, הצפויה להיכנס לתוקף ב-2026, עלולה לצמצם את מספר מקבלי הרישיונות מחו"ל, מה שעלול ליצור ירידה בזרם הרופאים החדשים בשנים הקרובות. בנוסף, קיים פער בין מספר הסטודנטים לרפואה לבין יכולת ההכשרה של מתמחים, מה שעלול להעביר את צוואר הבקבוק משלב הקבלה לפקולטה לשלבי הסטאז' וההתמחות.

התמונה הכוללת מורכבת: בעוד שישראל נהנתה בעבר מ"דיבידנד מקצועי" מגל העלייה, כעת היא מתמודדת עם כשל בחילופי הדורות. התכנון העתידי מחייב התייחסות לגידול האוכלוסייה, הזדקנותה, והצורך בהכשרה מספקת של רופאים בתחומי הביקוש. כדי למנוע מחסור חמור, יש להגדיל את ההכשרה בישראל, לקלוט רופאים עולים באופן יעיל, ליצור תנאים שיחזירו רופאים ישראלים מחו"ל, ובעיקר לשמר את הרופאים הקיימים בארץ.