681 שעות שבהן מחיר החשמל בספרד ירד מתחת לאפס, והסוללות שעדיין חסרות

במהלך 681 שעות בין תחילת 2026 לספטמבר 2026, מחיר החשמל הסיטונאי בספרד היה שלילי, מה שהוביל יצרנים לשלם כדי להזרים חשמל לרשת. תופעה זו, החורגת כבר מכל שנת 2025, נובעת מייצור עודף של חשמל סולארי בשעות מסוימות, העולה על יכולת הצריכה וההולכה של המדינה. אנרגיה מתחדשת מהווה כ-60% מהחשמל בספרד, נתון גבוה מהממוצע באיחוד האירופי (50%) ובעולם (כשליש).

ספרד עומדת ביעדי האנרגיה שלה לשנת 2030 ומהווה את הכלכלה הגדולה והצומחת ביותר באירופה. מחירי החשמל במדינה נמוכים כיום מאשר לפני משברים גיאופוליטיים, מה שמוכיח כי מעבר לאנרגיה נקייה וצמיחה כלכלית יכולים להתקיים במקביל. עם זאת, קיים מחסור משמעותי ביכולות אגירה: הספק האגירה המותקן בספרד עמד ב-2025 על כ-400 מגה-וואט בלבד, פחות מ-2% מהיעד לשנת 2030 (22.5 ג'יגה-וואט). עיכובים רגולטוריים והיעדר תמריצים למשקיעים בתחום האגירה מרחיקים הון.

מחסור בסוללות גדולות פוגע ביכולת לבלוע עודפי ייצור סולארי בצהריים ולהחזירם לרשת בערב, מה שמוביל לייצוב מחירים. ללא אגירה, תחנות גז וגרעין ממלאות תפקיד זה, אך הן דורשות זמן תגובה ארוך יותר. התוצאה היא פגיעה כלכלית: פארקים סולאריים מאבדים מערכם, משקיעים מחפשים דרך לצאת, וחברות קטנות נשברות תחת החשיפה לשוק המיידי. לפחות ארבעה פרויקטים או חברות בספרד הוצעו למכירה לאחרונה.

במקביל, רשת החשמל הספרדית מתמודדת עם מגבלות. השקעה מוגבלת ברשת, יחס נמוך בין השקעה להיקף מתחדשות, וקיבולת פנויה כמעט אזלה, מקשים על חיבור פרויקטים חדשים. הממשלה הודיעה על השקעה של 13.6 מיליארד יורו ברשת עד סוף העשור, שתגדיל משמעותית את הקיבולת ותשחרר פרויקטים תקועים.

המודל העסקי של אגירה מתמודד עם קושי אינהרנטי: ככל שנכנסות יותר סוללות, הפער בין מחירי שיא ושפל מצטמצם, והכדאיות של מתקנים חדשים נפגעת. תופעה זו, המכונה קניבליזציה, מקטינה את הרווח של כל השחקנים. בנוסף, אגירה לטווח ארוך עדיין יקרה בהשוואה לחלופות מבוססות דלקים פוסיליים.

המשך ההשקעה באנרגיה מתחדשת תלוי בגידול בצריכה, שכן רק רבע מהמשק הספרדי מחושמל. ללא גידול בביקוש, האותות הכלכליים להתקנת סוללות ורשתות נחלשים. למרות זאת, ישנם סימנים חיוביים, כמו השקעה של 8 מיליארד יורו בטכנולוגיות נקיות על ידי חברת נפט ספרדית ותיקה. עבור ישראל, המגדילה את ההספק הסולארי, ספרד משמשת מקרה בוחן המדגיש את חשיבות האגירה והרשת כשלבים קריטיים במעבר לאנרגיה ירוקה.