היסטוריה נשכחת: סיפורם של יהודי לבנון מתעורר לחיים

סיפור יוצא דופן על יהודי ממוצא לבנוני, שחי בכפר ערבי בגליל בשנות ה-50 וה-60, נחשף לאחרונה. האיש, שנודע בכינוי 'האג' עלי', היה אמן קעקועים מומחה, שקעקע את סנטר הנשים בכפר. על פי המסופר, הוא אף שימש כמנהיג תפילה מוסלמי. טרם מותו, הורה האג' עלי להיקבר במקום מיוחד, לא בבית קברות מוסלמי או נוצרי, משום שהיה יהודי מלבנון, מיהודי העיר צור.

הסיפור מעלה לסדר היום את ההיסטוריה המורכבת והשנויה במחלוקת של הקהילה היהודית בלבנון. קיומם של יהודים בצור מתועד מאות שנים, והקהילה הייתה חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי בערים ערביות רבות לפני הקמת מדינת ישראל. לפני ואחרי 1948, התרכזו יהודי לבנון בערים ביירות, צור וטריפולי, שם היו להם שכונות יהודיות ייעודיות. בשנת 1985 נסגר בית יהודי אחרון בצור, אך יש הטוענים שיהודים עדיין חיים בסתר בטריפולי.

בעבר, התגוררו יהודים גם באזורים הרריים בלבנון, אך מלחמות פנימיות במאה ה-19 גרמו להם לעבור לערים החוף. באופן מפתיע, בעוד שבמדינות ערב אחרות חלה ירידה במספר היהודים לאחר 1948, בלבנון נרשמה עלייה של פי שניים, ככל הנראה עקב הגירת יהודים מסוריה, עיראק ואיראן שראו בלבנון מקלט.

למרות שמספר היהודים בלבנון הוערך בכ-15,000 לאחר 1948 (לעומת כ-6,000 לפני כן), הקהילה היהודית נותרה שקטה ומוסתרת מהעין הציבורית והתקשורתית עד סוף שנות ה-70. כמעט ולא נכתב על קיומם בספרות העוסקת בסכסוכים בלבנון, כאילו הוחלט להשתיק את סיפורם.

בשנים האחרונות, חלה התעוררות מחודשת בעניין יהודי לבנון, עם פרסום מספר ספרים ומאמרים בנושא. בין היתר, ספרה של נדיה עבד אל-סמד, 'ואדי אבו ג'מיל: סיפורים על יהודי ביירות', וספרו של נביל עבד אל-אמיר אל-רביעי, 'היסטוריה של יהודי לבנון'. התעניינות זו מיוחסת למספר גורמים: המלחמה בין ישראל לחזבאללה, שגררה ניסיונות "להעברי" שמות מקומות בדרום לבנון; ההתפתחויות בסוריה והתעניינות מחודשת ביהודי סוריה; וכן, הרצון של גורמים פוליטיים בלבנון לנרמל את היחסים עם ישראל.