עובד זר הועבר בין שלוש חברות כוח אדם - ויפוצה בעשרות אלפים

בית הדין לעבודה קבע כי בית אבות בפתח תקווה ישלם כ-55 אלף שקלים לעובד זר מרוסיה, שהועסק במשך כמעט חמש שנים (אוגוסט 2018 עד אפריל 2023) בבית האבות "נאות גיל עוז". העובד הועבר בין שלוש חברות כוח אדם שונות במהלך תקופת העסקתו, כאשר בית האבות טען כי הוא רק צרכן שירותים ולא המעסיק הישיר.

בית הדין דחה את טענת בית האבות, וקבע כי הוא המעסיק החוקי של העובד. קביעה זו התבססה על מספר גורמים: ראשית, מנהל בית האבות הודה בחקירה נגדית כי הוא פונה לחברות כוח אדם משום שאינו יודע לגייס עובדים זרים, וכי העובדים עובדים דרך חברות אלו. שנית, התשלומים בין הצדדים התבססו על תעריף שעתי קבוע לפי שעות עבודה בפועל, ולא כסכום גלובלי עבור שירות מוגדר, מה שמצביע על העסקת כוח אדם.

גורם מכריע נוסף בפסק הדין היה אי הוכחת רישיון כדין לחברות כוח האדם שסיפקו את העובד. על פי החוק, כאשר לא מוכח רישיון, המשתמש (בית האבות) נחשב למעסיק החוקי של העובד באופן רטרואקטיבי. בית הדין אף ציין כי הצדדים ניסו "להסוות את מהות ההתקשרות האמיתית" ואף לא שיתפו פעולה בגילוי מסמכים.

בנוסף, בית הדין התייחס לתלושי שכר שהוצגו. התובע הציג תלושים שכללו רכיבי פנסיה, הבראה וחג, בעוד שהנתבעות הציגו תלושים ללא רכיבים אלו, אך עם סכום נטו זהה. בית הדין הסיק כי התשלום עבור הזכויות בתלוש המקורי היה פיקטיבי, ושבפועל העובד קיבל רק שכר עבודה גולמי ללא זכויות סוציאליות.

בית הדין חייב את בית האבות וחברת "טל-יה" (שסיפקה את העובד בחלק מהתקופה) בתשלום משותף של כ-55 אלף שקלים, הכוללים הפרשות פנסיה שלא הופקדו, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, ופיצויים על אי-מסירת תלושי שכר והודעה על תנאי העסקה בשפה מובנת. עם זאת, בית הדין דחה דרישות נוספות של התובע, כגון גמול שעות נוספות בגובה 100 אלף שקל, וטענה לגבי שכר נטו לשעה שלא נמצאה תואמת לתשלומים בפועל.