בן 50 עם 300 אלף שקל: איפה זה ממקם אתכם?

גיל 50 עם 300 אלף שקל בלבד בחיסכון פנסיוני מציב אדם במצב נחות משמעותית ביחס ליעד הפרישה, במיוחד אם הוא שוכר דירה. כלל אצבע קובע כי בגיל 50 יש להחזיק בין חמישה לשבעה אחוזים מההכנסה השנתית ברוטו, כולל הון עצמי בדירה. עבור בעלי שכר ממוצע, מדובר בסכום שבין 900 אלף ל-1.2 מיליון שקל. 300 אלף שקל מהווים כשליש מהקצה התחתון של טווח זה, פער משמעותי.

המספר 300 אלף שקל בגיל 50 מצביע לרוב על אדם שוכר, שכן הון עצמי בדירה הוא הרכיב הפיננסי הגדול ביותר לאחר הפנסיה עבור משק בית טיפוסי. שוכרים ממשיכים לשלם שכר דירה גם לאחר גיל 67, מה שמצריך קצבה גבוהה יותר. שכר דירה של 5,000 שקל בחודש דורש צבירה של כמיליון שקל נוספים, בהתחשב במקדם המרה של כ-200.

עם זאת, 17 השנים שנותרו עד גיל הפרישה מאפשרות סגירת פערים משמעותית. השקעת 300 אלף שקל בתשואה שנתית ממוצעת של 7% תביא אותם לכ-950 אלף שקל עד גיל 67. הפקדות פנסיוניות נוספות על שכר ממוצע יוסיפו עוד כ-1.1 מיליון שקל. סך הכל, ניתן להגיע לכ-2 מיליון שקל, המקנים קצבה חודשית של כ-10,000 שקל לפני קצבת זקנה.

כדי לסגור את הפער, מומלץ להגדיל את ההפקדה החודשית מעבר לחובה, כאשר תוספת של 1,500 שקל בחודש מגיל 50 עד 67 יכולה להוסיף כ-600 אלף שקל לצבירה. כמו כן, יש לבחור מסלול השקעה מתאים עם אופק השקעה ארוך. החלטה לגבי הדיור, רכישה או המשך שכירות, היא קריטית, ומומלץ לקבל אותה עד גיל 58 לכל המאוחר. יש לבדוק גם האם הפער נובע משנות עבודה ללא הפקדות או ממשיכות כספים, ולטפל בהתאם.

מקרים נוספים של צבירה נמוכה בגיל 50 כוללים עולים חדשים או עצמאים ללא הפקדות, אך אלו יכולים לסגור פערים בעזרת כושר השתכרות גבוה. יש להימנע מפתרונות אגרסיביים או הבטחות לתשואות חריגות, שכן 17 שנים מספיקות לריבית דריבית לעשות את שלה בכלים רגילים.