לקנות דירה בגיל 30 או להמשיך לשכור? החשבון שמכריע הוא אחר לגמרי
ההחלטה האם לרכוש דירה או להמשיך לשכור בגיל 30 תלויה בשלושה גורמים עיקריים: גובה ההון העצמי הזמין, יציבות ההכנסה, ומשך הזמן הצפוי להישאר באותו אזור מגורים. מי שעונה בחיוב על כל השאלות הללו, רכישה עשויה להיות עדיפה. אם אחד הגורמים חסר, ייתכן שכדאי להמתין שנתיים-שלוש נוספות.
מעבר למחיר הדירה, יש לקחת בחשבון עלויות נוספות כמו מס רכישה, שכר טרחת עורך דין, דמי תיווך, שמאי, פתיחת תיק משכנתא, ביטוחים, ולעיתים אף שיפוץ והובלה. עלויות אלו יכולות להסתכם בכמה אחוזים משווי העסקה. לדוגמה, ברכישת דירה בשני מיליון שקל, הנדרשת להון עצמי של 500 אלף שקל, העלויות הנלוות יכולות להגיע לעשרות אלפי שקלים, מה שמצריך סכום גבוה יותר מההון העצמי הנדרש בלבד.
בנק ישראל מגביל את שיעור המימון לרכישת דירה יחידה ל-75% משווי הנכס, כלומר נדרש הון עצמי של 25% לפחות. ברכישת דירה חלופית התקרה יורדת ל-70%, וברכישת דירה להשקעה ל-50%. תקופת ההחזר מוגבלת ל-30 שנה, ויחס ההחזר להכנסה ל-50%. הסתמכות על הלוואות חוץ בנקאיות או סיוע משפחתי שמוגדר כהלוואה, מגדילה את הסיכון.
השכירות אינה בהכרח "כסף שנזרק". היא מאפשרת גמישות, במיוחד למי שצפוי לעבור דירה בתוך שלוש-ארבע שנים, לבעלי הכנסה משתנה, או למי שיכול להשקיע את ההפרש ולהשיג תשואה גבוהה יותר מעלות המשכנתא. עם זאת, רכישת דירה מהווה מנגנון חיסכון כפוי עבור רבים.
ההחלטה הסופית תלויה בהשוואה בין דמי השכירות החודשיים לעלות האחזקה של דירה בבעלות (ריבית, ארנונה, ביטוחים, תחזוקה). גמישות היא שיקול מרכזי, שכן בעלות על דירה מקבעת מיקום ומקשה על מעברים. כמו כן, לקיחת משכנתא בגיל צעיר יותר מאפשרת סיום החזר לפני גיל פרישה. בדיקת ההחזר החודשי בתרחיש של עליית ריבית היא קריטית.
