עו"ד טען שלא ייצג, אבל מכתביו הפילו אותו בביהמ"ש
בית משפט השלום בבת ים פסק פיצויים בסך 52 אלף שקל לעורכת דין שרכשה בית בירושלים ב-2003, וזכויותיה בו נרשמו רק שנים לאחר מכן. התובעת, ירדנה פרץ, תבעה את עורך הדין שטיפל בעסקה, דוד גדנסקי, ב-232.5 אלף שקל בטענה לרשלנות מקצועית ועיכוב ברישום הזכויות.
גדנסקי טען כי לא ייצג את פרץ כלל, לא קיבל ממנה שכר טרחה, וכי כל פעולותיו היו טכניות בלבד. הוא גם טען שהתביעה התיישנה. אולם, השופט עדי סומך דחה את טענותיו, וקבע כי התנהלותו בפועל, הכוללת הגשת הצהרות לרשויות המס ורישום הערת אזהרה ב-2017, סותרת את טענתו כי הפסיק לטפל בעניין ב-2003. בנוסף, בית המשפט התייחס לשני מכתבים ששלח גדנסקי, בהם התייחס לרישום הנכס ולפעולה בשם המוכרים, וקבע כי הם סותרים את גרסתו.
בית המשפט קבע כי גם אם לא התקיימו יחסי עורך דין-לקוח מלאים, חלה על גדנסקי חובת זהירות מקצועית, שכן פרץ הסתמכה על מומחיותו. טענת ההתיישנות נדחתה אף היא, שכן מרוץ ההתיישנות החל רק עם כפירת גדנסקי בחובתו, לראשונה בכתב ההגנה.
עם זאת, בית המשפט דחה את עיקר התביעה. החלק שדרש פיצוי על היטל השבחה בסך 72.5 אלף שקל נדחה לחלוטין, לאחר שהתובעת הודתה שההסכם קובע אחרת. גם דרישה לפיצוי על אי-יכולת למכור את הנכס בסך 80 אלף שקל נדחתה, כשהתובעת הודתה כי סכום זה התייחס להיטל ההשבחה.
בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי גדנסקי פעל ברשלנות מקצועית בכך שהעביר את כספי הפיקדון למוכרים מבלי לקבל תעודה מהעירייה, בניגוד להסכם, ובשל השיהוי ברישום הזכויות. כתוצאה מכך, חויב גדנסקי לשלם לפרץ 30 אלף שקל פיצוי על עוגמת נפש, בתוספת 7,000 שקל הוצאות משפט ו-15 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, ובסך הכל כ-52 אלף שקל.
