הכותב: "התחברתי לישראל", ומאוכזב מ"אלה" שרוצים לשנותה

הכותב, שהיה פעיל בקרב יהודי מוסקבה בשנות ה-70 וה-80, מתאר את תסכולו העמוק ממהגרים יהודים מברית המועצות לשעבר, אשר ניצלו את זכות העלייה לישראל (עלייה) אך בפועל נסעו למדינות אחרות, בעיקר לארצות הברית. הוא טוען כי קבוצה זו, שכינה "אלה", תפסה חלק גדול מהמכסה שהוקצתה ליהודים שרצו לעלות לישראל, בעוד שהפעילים הציוניים כמוהו, שפעלו רבות לפתיחת שערי העלייה, נאלצו להסתפק בשארית. לדבריו, ממשלת ברית המועצות התירה עלייה לישראל אך לא לארה"ב, והדבר נוצל על ידי "ליברלים-הומניסטים" שסייעו למהגרים לעקוף את ישראל.

הכותב מתאר את תפיסת ישראל בעיני יהודי ברית המועצות דאז כ"מדבר מוקף גדר תיל, ערבים, מלחמה וצבא", לעומת ארה"ב שהייתה נתפסת כמקום של רמת חיים גבוהה. הוא מציין כי בעוד שקבוצות אתניות אחרות לא הורשו להגר למדינות מוצאן, ליהודים ניתנה האפשרות לעלות לישראל, אך רבים העדיפו את ארה"ב. הוא מתאר כיצד ערים כמו אודסה וקייב היו הראשונות שמהגרים מהן נסעו ישירות לארה"ב, בעוד שקבוצות אחרות מהקווקז, מרכז אסיה והמדינות הבלטיות המשיכו לעלות לישראל.

עם הזמן, טוען הכותב, ישראל השתנתה והפכה לאטרקטיבית יותר, עם רמת חיים טובה, אפשרויות תעסוקה וסוציאליות, ואף ויזת שנגן. הוא עצמו "התחבר לישראל" דרך המציאות המשתנה. כעת, הוא חש כי אותם מהגרים לשעבר, שכבר נמצאים בישראל שלוש שנים, מנסים לשנות אותה ולהפוך אותה ל"היבריד של הסובייטיות המוכרת והחלום האמריקאי", מבלי להתחשב ברצונותיהם של אלו שרצו לחיות בישראל כפי שהיא הייתה. הוא מאשים אותם ביהירות ובתחושת עליונות אינטלקטואלית, וחושש שהם ינסו להקים "רפובליקה דמוקרטית עממית ישראלית".