בדרך למצדה - האם עוד ניתן לעצור?
המאמר מזהיר כי מדיניותה הנוכחית של ישראל, המונחית על ידי שיקולים רגשיים ואי-רציונליים, עלולה להוביל לקטסטרופה הבאה, בדומה להפתעת ה-7 באוקטובר. הכותב טוען כי הקונספציה שהובילה לסינון מידע ב-7 באוקטובר עדיין קיימת, וכי כעת ישראל נגררת על ידי גורמים משיחיים ופנאטיים המנותקים מהמציאות. הוא מדגיש כי החשיבה המשיחית מסוכנת במיוחד, שכן היא אינה ניתנת להפרכה באמצעות עובדות וכל כישלון מתפרש כ'מבחן'.
הכותב מבקר את הגישה של הפעלת כוח בלתי מוגבלת, ומציין כי צה"ל שחוק וכי יש גבול ליכולותיה של ישראל. הוא מזכיר את הסכמי השלום עם מצרים וירדן, שלא התבססו על אמון אלא על זיהוי אינטרסים הדדיים, ומציע לבחון אפשרויות להסדרים והרגעה בחזיתות השונות.
המאמר מאשים את ממשלת ישראל, בגיבוי גורמים כמו בצלאל סמוטריץ', בהבערת השטח, בהתעמתות עם העולם הערבי ובבזבוז האשראי מול ארה"ב. הוא מצביע על כך שמבקרי המדיניות מתויגים כאנטישמים או כתומכי טרור, וכי אין לצפות להתערבות בינלאומית שתכפה פתרון.
הכותב קורא לחזור לשפיות ולדרכו של דוד בן-גוריון, המבוססת על חזון, אסטרטגיה וקבלת המציאות והאפשרי. הוא מזהיר מפני הידרדרות למלחמה בתנאים נחותים, המוגדרת כהתאבדות לאומית, וקורא לקבל החלטות על בסיס המציאות ולא על פי אמונה או נבואה, תוך הבחנה בין יעדים לאומיים ליכולת השגתם. ללא שינוי דרסטי, ישראל עלולה להגיע לדרך ללא מוצא, למצדה.
