הדרך לצאת מהמבוי הסתום הפלסטיני: קריאה לשינוי מערכתי
מאמר דעה מנתח את המצב הפלסטיני ומצביע על מגוון משברים עמוקים, ביניהם משבר פרויקט לאומי, משבר מנהיגות, משבר ראייה, משבר מבני, משבר אסטרטגיות וצורות מאבק, ומשבר מוסדות. המחבר טוען כי הפילוג הפנימי אינו מקור הבעיה, אלא סימפטום שלה. הוא מבקר את האליטה הפוליטית הפלסטינית, ובפרט את ההנהגה, כשהיא "התיישנה, התרככה, התקשתה והושחתה", ואינה מתאימה עוד לנסיבות המשתנות. האסטרטגיה של משא ומתן, למרות כישלונה, נמשכת, בעוד שגישות אחרות, כמו זו של חמאס, הובילו לתוצאות הרסניות, כפי שבאו לידי ביטוי ב"טבח אל-אקצא".
המאמר מנתח את אירועי "טבח אל-אקצא" כ"הישג יוצא דופן" אך גם כ"תוצאה קטסטרופלית", שכן הוא סיפק לישראל הזדמנות להרחיב את מלחמה ואת תוכניות ההתנחלות והסיפוח. המחבר מדגיש את הצורך להבחין בין גבורה לתכנון, ובין יכולת להכות את האויב ליכולת להשיג יעדים מדיניים ואסטרטגיים.
הבעיה המרכזית, לטענת המחבר, היא היעדר חלופה אמיתית לדרך הפעולה הנוכחית. כוחות האופוזיציה הפלסטינית לא הצליחו לגבש חלופה לאומית, ורבים מהם נכנעו ללחצים להשתתף בבחירות תחת הכיבוש, מתוך אשליה שזו הדרך לשינוי. המחבר קורא לשינוי מערכתי, הכולל הקמת מערכת פוליטית פלסטינית חדשה על בסיס לאומי ודמוקרטי, גיבוש חזון לאומי מציאותי ואמביציוזי, ובניית חלופה מלמטה למעלה, תוך בניית שותפויות ויוזמות.
המאמר מסכם כי לא ניתן לצאת מהמבוי הסתום הפלסטיני באמצעות ניהול משברים טוב יותר או ייצור מחדש של המוסדות והמדיניות הקיימים. יש צורך בבחינה לאומית אמיצה, הכרה בטעויות, והגדרה מחדש של היחסים בין המטרה לשלב, בין המדיניות להתנגדות, ובין המציאות לשאיפה. הפתרון האמיתי טמון בבניית תנועה לאומית ומערכת פוליטית חדשה, שתחזיר לעם את תפקידו, לאחדות הלאומית את כוחה, למאבק את מטרתו, למוסדות את תפקידם, ולעתיד את אפשרויותיו.
