נתניהו מנסה להסיט את השיח מה-7 באוקטובר לנושאי ביטחון וזהות

במפלגת הליכוד מעריכים כי אירועי ה-7 באוקטובר אינם עוד הגורם המרכזי המכריע בבחירות, וכי הנושא איבד מכוחו הפוליטי כגורם מרכזי בהשפעה על קולות הבוחרים. לפי התפיסה בליכוד, כל יום שבו קמפיין הבחירות מתמקד בשאלה האם הממשלה היריבה תהיה תלויה במפלגות ערביות, הוא יום שבו האחריות לכישלון ב-7 באוקטובר נדחקת הצידה. גורמים בליכוד טוענים כי "כל קול שאפשר היה לאבד בגלל ה-7 באוקטובר, כבר אבד". הם סבורים שהמחיר הפוליטי הראשוני כבר שולם, וכי אלו שהחליטו שנתניהו אינו יכול עוד לכהן כראש ממשלה בעקבות האירועים, כבר גיבשו את דעתם.

הליכוד מנסה למקד את השיח בנושאים כמו ביטחון, איראן, חיזבאללה והמצב האזורי, תחומים שבהם נתניהו מרגיש שיש לו יתרון. בנוסף, המפלגה מקשרת את יריביו הפוליטיים, כמו גדי איזנקוט ויאיר גולן, למפלגות ערביות ולאפשרות של ממשלה שתלויה בהן, במטרה לעורר חשש בקרב הבוחרים. בליכוד מנסים להציג את הבחירות כהתמודדות בין נתניהו לבין איום חיצוני, כמו טורקיה או איראן, ובכך להחזיר את השיח לביטחון ולחזק את מעמדו של נתניהו כמנהיג המנוסה בהתמודדות מול איומים אלו.

התפיסה בליכוד היא שגם אם בוחרים זוכרים את אירועי ה-7 באוקטובר ורואים בנתניהו אחראי, הם עדיין עשויים להצביע לו מסיבות אחרות, כמו נושאי חרדים, יוקר המחיה, או הרכבת הממשלה העתידית. הם רואים בכך שינוי מהותי לעומת התקופה מיד לאחר הטבח, אז נראה היה כי הקריירה הפוליטית של נתניהו בסכנה ממשית. למרות שהליכוד לא חזר לרמות התמיכה שהיו לו לפני האירועים, הוא הצליח להתאושש חלקית בסקרים.

עם זאת, הכתבה מציינת כי חישוב זה אינו מובטח, שכן הוא מבוסס על סקרים שאינם תוצאות בחירות, והמציאות הפוליטית מורכבת יותר. גם יריביו של נתניהו אינם ממקדים את הקמפיין שלהם אך ורק ב-7 באוקטובר, אלא מפזרים את המסרים שלהם, מה שעשוי להעיד על הבנה כי ההשפעה האלקטורלית של האירועים דועכת. התוצאות הסופיות יתבררו ב-27 באוקטובר, אז ייבחן האם הערכת הליכוד לגבי מצב הרוח הציבורי הייתה נכונה.