המפלצת הירוקה (או: למה אני שונא את ווטסאפ)
משרד החינוך פרסם חוזר מנכ"ל המגדיר ערוצי תקשורת וזמני פנייה להורים כלפי צוותי הוראה, במטרה לקדם שיח חינוכי מכבד וגבולות ברורים. החוזר, המכיל סעיפים רבים העוסקים בשותפות, אמון וכבוד הדדי, מדגיש את הצורך בהגדרת זמני התקשרות על ידי המוסד החינוכי. בעקבות זאת, מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, פנתה למורות ולמורים והבהירה כי הטלפון הנייד של עובד ההוראה הוא פרטי, וכי לא ייתכנו עוד הודעות וואטסאפ מסביב לשעון או ציפייה לזמינות בלתי מוגבלת. בן דויד הדגישה כי ההסתדרות תדאג לאכיפת ההנחיות.
ההנחיה עוררה סערה ברשת, כאשר הורים הביעו התנגדות וצייצו דוגמאות להודעות שנשלחו למורים בשעות מאוחרות, כמו הודעה על קבלת מחזור או איחור לטיפול רפואי. המורה המצייצת הציגה את תגובתה המהירה להודעות אלו, שנשלחו לפני השעה 6:00 בבוקר. הכותב מביע ביקורת על השימוש בווטסאפ, אותו הוא מתאר כאפליקציה שגוזלת זמן ומסיחה את הדעת, וגורמת לציפייה לזמינות מתמדת. הוא מציין כי בישראל, וטסאפ היא האפליקציה הפופולרית ביותר, אך רבים מתקשים להתמודד עם כמות ההודעות.
הכותב טוען כי השילוב בין ה'ישירות הישראלית' לווטסאפ יצר 'מפלצת' שדורשת הגבלה, ומערכת החינוך היא מקום טוב להתחיל בו. הוא מציע כי במקום וואטסאפ, ניתן להשתמש בדרכים מסורתיות יותר כמו פתקים, או להגדיר ערוצי תקשורת חלופיים כמו מייל או שעות קבלה טלפוניות. הוא מזכיר חוקים דומים במדינות אחרות המגבילים פנייה לעובדים מחוץ לשעות העבודה, ומציע כי אימוץ גישה זו בישראל יכול להוביל לנורמות בריאות יותר גם במקומות עבודה אחרים.
