ארץ נושבת - על העיוורון הישראלי וההיסטוריה של הארץ
תומצת מתוך Zman Yisrael על ידי baba
ספרו החדש של ד"ר רועי מרום, "ארץ נושבת", טוען כי היסטוריוגרפיה ישראלית ועיוורון תפיסתי גרמו להתעלמות מהמציאות של חברה כפרית ודינמית שחיה בארץ ישראל. הספר מציג כי הארץ מעולם לא הייתה שוממה, אלא נוהלה בשיטות התיישבות וכלכלה מתוחכמות, במיוחד בתקופה העות'מאנית.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- ספר חדש מערער על מיתוס "הארץ השוממה" ומציג חברה כפרית ודינמית בארץ ישראל.
- חוקרים ומתיישבים אירופאים וציונים לא ראו את המציאות המקומית, שהייתה שונה מציפיותיהם.
- השרון, למשל, נוהל בשיטות התיישבות חקלאית עונתית מתוחכמות ולא היה שומם.
- הנרטיב של "הארץ השוממה" נשען על מקורות מוטים ודילג על מאות שנות חיים ערביים ועו'תמאניים.
- הספר קורא להכרה במציאות כפי שהיא ולחיים משותפים בשלום.
ספרו החדש של ד"ר רועי מרום, "ארץ נושבת: המרחב הערבי הכפרי בישראל/פלסטין", מערער על הנרטיב המקובל של "הארץ השוממה" ומציג תמונה הפוכה של היסטוריוגרפיה של ארץ ישראל. מרום טוען כי החוקרים, הנוסעים והמתיישבים האירופאים והציונים שביקרו בארץ לא הצליחו לראות את המציאות כפי שהיא, מכיוון שהיא לא תאמה את תבניות המחשבה והציפיות שלהם בנוגע לפיתוח וקידמה.
הספר, המבוסס על מקורות שהוזנחו, כגון מפקדי מס מהארכיון העות'מאני ורישומים מבתי דין שרעיים, לצד עדויות בעל פה של פליטים פלסטינים, מראה כי הארץ מעולם לא הייתה ריקה. במקום זאת, היא אכלסה חברה כפרית ודינמית שפיתחה מנגנוני התיישבות וכלכלה מתוחכמים, שאינם תואמים את הדפוסים המערביים המוכרים.
מרום מפריך את מיתוס "ביצת הקדחת" לגבי אזור השרון, ומוכיח כי התושבים המקומיים ניהלו רשת צפופה של התיישבות חקלאית עונתית, תוך שימוש בקרקע לחקלאות, מרעה, כריתת עצים וסחר, כמו יצוא אבטיחים. הוא מדגיש כי התקופה העות'מאנית המאוחרת, במיוחד במישור החוף והשרון, הייתה תקופה של פעילות אנושית ושימוש נרחב בקרקע, הרבה לפני הגעת הציונים.
המחקר של מרום חושף כי הנרטיב של "הארץ השוממה" נשען על ספרי מסעות ומחקרים מוטים, שדילגו על מאות שנות רצף חיים ערבי ועות'מאני, והפכו לבחירה פוליטית שנועדה לנכס את המרחב ולשלול את עברן של הקהילות שחיו בו. הספר קורא לפירוק העיוורון ההיסטוריוגרפי ולהכרה בעושר ובזיקה של שני העמים בארץ, כדי לאפשר חיים משותפים בשלום.