ארץ נושבת - על העיוורון הישראלי וההיסטוריה של הארץ
ספרו החדש של ד"ר רועי מרום, "ארץ נושבת: המרחב הערבי הכפרי בישראל/פלסטין", מערער על הנרטיב המקובל של "הארץ השוממה" ומציג תמונה הפוכה של היסטוריוגרפיה של ארץ ישראל. מרום טוען כי החוקרים, הנוסעים והמתיישבים האירופאים והציונים שביקרו בארץ לא הצליחו לראות את המציאות כפי שהיא, מכיוון שהיא לא תאמה את תבניות המחשבה והציפיות שלהם בנוגע לפיתוח וקידמה.
הספר, המבוסס על מקורות שהוזנחו, כגון מפקדי מס מהארכיון העות'מאני ורישומים מבתי דין שרעיים, לצד עדויות בעל פה של פליטים פלסטינים, מראה כי הארץ מעולם לא הייתה ריקה. במקום זאת, היא אכלסה חברה כפרית ודינמית שפיתחה מנגנוני התיישבות וכלכלה מתוחכמים, שאינם תואמים את הדפוסים המערביים המוכרים.
מרום מפריך את מיתוס "ביצת הקדחת" לגבי אזור השרון, ומוכיח כי התושבים המקומיים ניהלו רשת צפופה של התיישבות חקלאית עונתית, תוך שימוש בקרקע לחקלאות, מרעה, כריתת עצים וסחר, כמו יצוא אבטיחים. הוא מדגיש כי התקופה העות'מאנית המאוחרת, במיוחד במישור החוף והשרון, הייתה תקופה של פעילות אנושית ושימוש נרחב בקרקע, הרבה לפני הגעת הציונים.
המחקר של מרום חושף כי הנרטיב של "הארץ השוממה" נשען על ספרי מסעות ומחקרים מוטים, שדילגו על מאות שנות רצף חיים ערבי ועות'מאני, והפכו לבחירה פוליטית שנועדה לנכס את המרחב ולשלול את עברן של הקהילות שחיו בו. הספר קורא לפירוק העיוורון ההיסטוריוגרפי ולהכרה בעושר ובזיקה של שני העמים בארץ, כדי לאפשר חיים משותפים בשלום.
