דרוש דם חדש: הפוליטיקה הישראלית זקוקה לדור אחר של מנהיגים

דוד מ' וינברג, עמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית, קורא להחלפת דור המנהיגים הנוכחי בישראל בדור חדש של מנהיגים צעירים, מבריקים, חדורי אמונה ובעלי יושרה. לטענתו, למרות החשיבות של ניסיון ביטחוני ומדיני, יש צורך דחוף ב"דם חדש" בפוליטיקה הישראלית, גם אם מנהיגים אלו עדיין "ירוקים" בתחום.

וינברג מביע תקווה כי בבחירות הקרובות, או לכל המאוחר בבחירות 2028 או 2030, יפנה הדור הנוכחי של הפוליטיקאים, כולל בנימין נתניהו, יאיר לפיד ומשה גפני, את מקומו לדור ההמשך. הוא מדגיש כי בבחירות הקרובות, הוא עצמו יחפש מועמדים המשלבים ניסיון עם התחדשות ומידות טובות, ויפסול מועמדים "ציניים ושכירי-חרב" המקדמים רטוריקה אלימה ומפלגת.

בטורו, וינברג מפנה ביקורת חריפה כלפי דמויות פוליטיות מרכזיות, אותן הוא מגדיר כדוגמאות לציניות ופלגנות. הוא מתאר את אביגדור ליברמן כפופוליסט המזכיר את ז'אן-מארי לה פן וולדימיר פוטין, ומבקר בחריפות את תרומתו הזניחה ולעיתים מזיקה לפוליטיקה הישראלית, תוך שהוא מציין את חוסר ההישגים הקונקרטיים שלו ואת התפרצויותיו האלימות והבומבסטיות. הוא מזכיר את הצעותיו הקיצוניות, כמו הפצצת סכר אסואן או העברת ערבים, ואת תרומתו למערכות בחירות מיותרות.

גם אריה דרעי זוכה לביקורת קשה. וינברג מתאר אותו כביטוי לכוחנות חרדית לוחמנית, הפועל ללא גבולות משפטיים ומוסריים לחיזוק ציבור בוחריו החרדי. הוא מאשים את דרעי בהנצחת התלות החרדית בקצבאות, בהתנגדות ללימודי ליבה במגזר החרדי, ובאחריות לאירועים טרגיים כמו אסון מירון ומגפת הקורונה. בנוסף, הוא טוען כי דרעי אחראי להסטת הרב עובדיה יוסף מדרכו המתונה, וכי הוא משחק בקלף העדתי באופן ציני.

לבסוף, וינברג מביע אכזבה וחשש מיאיר גולן. הוא זוכר את גולן כאלוף לאומני, אך טוען כי נכנס לפוליטיקה והקצין את עמדותיו כדי לנצל חלל פוליטי. גולן מואשם ברטוריקה בומבסטית נגד הציונות הדתית והמתנחלים, בהגנה על מרד בצה"ל, ובהאשמת ישראל בפשעי מלחמה. וינברג רואה בגולן ובאנשיו סכנה, בשל השיח הנגוע בשנאה ודמוניזציה כלפי יריבים פוליטיים, וכן איומים על מוסדות שאינם תואמים את השקפת עולמו, ורצון לבצע נסיגות טריטוריאליות אלימות. וינברג מסכם כי ישראל זקוקה לזן אחר של מנהיגים: ישרים, בעלי עקרונות ומתונים.