הכישלון והאחריות על ה-7 באוקטובר הם קודם כל של הדרג המדיני בראשות נתניהו

ה-7 באוקטובר היה כשל מערכתי רב-ממדי שכלל כשלים מודיעיניים, מבצעיים, תפיסתיים ומדיניים. בעוד צה"ל, אמ"ן, שב"כ ופיקוד הדרום כשלו בהתראה, היערכות והגנה, הדיון באחריות אינו מסתיים בכשל הצבאי. במשך שנים, תחת ממשלות ישראל ובראשן בנימין נתניהו, אפשרה ישראל לחמאס להתעצם מארגון טרור לצבא בעל יכולות פלישה, תוך הסתמכות יתרה על הרתעה, מודיעין וטכנולוגיה במקום על הגנה פיזית איתנה. המדיניות הזו, שקידמה ניהול סכסוך על פני פירוק יכולות האויב, אפשרה לחמאס לבנות צבא של ממש. בנוסף, המשבר הפנימי בישראל בשנת 2023 פגע בהרתעה, בעוד ישראל התמודדה עם איום חיזבאללה בצפון. השאלה המרכזית אינה רק מדוע המודיעין כשל, אלא מדוע המדינה הגיעה למצב שבו כשל מודיעיני אחד הוביל לקריסת הגבול ולטבח המוני. האחריות המדינית היא לתנאים ולאסטרטגיה שאפשרו לכשל בודד להפוך לאסון כה גדול. תחקיר צה"ל הצביע על שישה גורמי כשל מרכזיים, אך הדגיש כי כשל מודיעיני אינו מחייב טבח אם קיימת הגנה מספקת. המדיניות הישראלית, שהתבססה על הרתעה וניהול סכסוך, אפשרה לחמאס להתעצם, כאשר נתניהו עמד בראש הממשלה במשך 13 מתוך 14 השנים שקדמו לאסון. הדרג המדיני אחראי לקביעת סדרי עדיפויות, היערכות כוחות בגבולות, והבניית מערכת ביטחון המסוגלת לעמוד גם במקרה של כשל מודיעיני. המדיניות של החזקת כוח קבוע מצומצם בגבולות, שהסתמכה על התרעה, מכשול ותגבור מהיר, התגלתה ככושלת כאשר ההתרעה נכשלה, והותירה את הגבול חשוף למתקפה רחבת היקף. הרפורמה המשפטית החריפה את המשבר הפנימי, פגעה בהרתעה והתבססה על תפיסת הגנה שלא סיפקה עומק מספק. למרות אינדיקציות להתעצמות חמאס, התקבעה הערכה שגויה שהוא מורתע, מה שמנע תרגום מידע למודיעין מבצעי ולהיערכות מתאימה. האחריות המדינית היא לבנות מערכת שאינה מתמוטטת כאשר האויב מצליח להפתיע, ולא רק לדעת מה הוא מתכנן. נתניהו כשל לא רק בתוצאה, אלא גם בהעמדת תושבי הגבולות בסכנה מתמשכת, תלויה בכך שהמודיעין לא ייכשל.