חינוך לזהות הוא כמו גידול "דגים לאקווריום". צריך להיפטר ממנו
המאמר מבקר בחריפות את הנטייה של מפלגות פוליטיות בישראל, מימין ומשמאל, להתמקד בחינוך לזהות לאומית ויהודית ציונית, תוך שהוא מסתמך על רעיונותיו של הסופר ס. יזהר.
הכותב טוען כי חינוך המכוון לזהות מוגדרת מראש הוא ניסיון "להטיל צנזורה על הרפתקאות הרוח" ומשול לגידול "דגים לאקווריום", כלומר הכנת אנשים לקראת יעדים שנקבעו מראש, במקום לטפח חשיבה עצמאית ואחריות.
המאמר מצביע על כך שגם לאחר אירועי 7 באוקטובר, שבהם חזה דויד גרוסמן כי ישראל תהפוך לימנית, מיליטנטית וגזענית יותר, הפוליטיקה הישראלית ממשיכה להתמקד בחיזוק הזהות הלאומית. שר החינוך יואב קיש, למשל, הצהיר בפברואר 2025 כי "אי אפשר עוד להשאיר את הזהות היהודית כעניין של בחירה מקומית", וטען כי האירועים חשפו את החוסר ב"שורשים" ו"זהות יהודית ציונית".
הכותב מנתח את מצעי החינוך של מפלגות שונות, כולל "ביחד" של נפתלי בנט ו"ישר!" של גדי איזנקוט, ומציין כי כולן מבטיחות לחזק את הזהות הלאומית והיהודית. גם מפלגת "הדמוקרטים" של יאיר גולן, למרות היותה פלורליסטית יותר, מבטיחה "חינוך יהודי דמוקרטי ליברלי".
המאמר מסכם בקריאה לפוליטיקאים להימנע מלהתערב בזהותם של הילדים, ולבוחרים לבחור את עמדתם החינוכית לפני שיצביעו למפלגה, תוך הדגשת הניגוד בין פדגוגיה לאומית לבין פדגוגיה הרואה את הילד כיצור עצמאי.
