נועה קירל בורחת מאחריות / טור

ביממה האחרונה סוערות הרוחות ברשת סביב קליפ חדש של הזמרת נועה קירל לשירה "לאב סונג", הכולל דימויים גרפיים אלימים ודם רב. הקליפ, שנפתח בתיאור ירח דבש של קירל, מתפתח לסצנות המזכירות סרטי אימה, עם תוספתן שעף באוויר ודם המכסה את הזמרת. תגובות ההורים חלוקות: חלקם מביעים כעס ודאגה מחשיפת ילדיהם לאלימות, בעוד אחרים טוענים כי קירל, כיוצרת, זכאית לחופש ביטוי אמנותי ולספר את סיפורה בדרכה.

הכותבת, חוקרת תרבות הילד והנוער, מביעה הסתייגות מהקליפ, ומציינת כי למרות ההיבטים האמנותיים והסטוריטלינג, הגבולות בין דמיון למציאות מטשטשים, במיוחד עבור קהל צעיר שאינו בהכרח מזהה את הרפרנסים האמנותיים. היא מדגישה כי קליפ המיועד לקהל הרחב, ובפרט לילדים ובני נוער, אינו יכול להסתפק באזהרת צפייה של "18+" כפתרון לנטילת אחריות.

המאמר מקשר את הדיון למצב הרגיש בישראל מאז אירועי ה-7 באוקטובר, ומציין עלייה במצוקה הרגשית בקרב ילדים ובני נוער, כפי שעולה מדוחות של המועצה לשלום הילד ומשרד הבריאות. על פי הדוחות, חשיפה לתכנים קשים מגבירה את הסיכוי לדיווח על מצוקה נפשית. הכותבת טוענת כי אזהרת הצפייה אינה מהווה נטילת אחריות אמיתית מצד קירל, וכי כוכבת במעמדה צריכה להיות מודעת לקהל שלה ולהשלכות האפשריות של יצירותיה.

הכותבת מסכמת כי השאלה אינה האם מותר לקירל ליצור קליפ אלים או פרובוקטיבי, אלא האם היא יכולה להתעלם מקהל מעריציה הצעיר בשם החופש האמנותי. היא מביעה תמיהה על כך שקירל מסתפקת בשקופית אזהרה, ורואה בכך דרך להתנער מאחריות מבלי לקחת אותה בפועל, דבר המפתיע לאור מעמדה ככוכבת מוכרת לקהל צעיר.