תרומת כליה תמורת כסף? יש דרך אחרת

הדיון הציבורי בנוגע לתרומת כליה תמורת תשלום מתמקד בחשש מפני ניצול תורמים במצוקה כלכלית, אך קיים פתרון ביניים מעבר לאיסור מוחלט או שוק פרוע. הניסיון הישראלי בתרומת ביציות מלמד כי ניתן לבנות מנגנון מפוקח שיגן על התורם ויסייע לחולים. הוועדה לחוק תרומת ביציות קבעה מגבלות ברורות על מספר התרומות וההליכים כדי למנוע ניצול של תורמות, מתוך הבנה שתמריץ משמעותי מחייב הגנה מיוחדת.

ההיגיון דומה בתרומת כליה: אדם במצוקה כלכלית עלול לראות בתמורה כספית פתרון, אך יש להגן עליו מפני קבלת החלטות שאינן מושכלות עקב עוני. במקביל, יש למנוע מצב שבו החשש מניצול יותיר אלפי חולים ללא תרומות. ישראל כבר מכירה במחיר האישי של תרומת איברים באמצעות פיצוי מינימלי על הפסד ימי עבודה והחלמה.

הכותבת מציעה לבחון מודל של תמורה אחידה שתקבע המדינה, במקום משא ומתן אישי. מודל כזה יכלול קביעת זכאים, תנאים, גיל ומצב רפואי, וכן ייעוץ בלתי תלוי, תקופת צינון ובדיקות מקיפות, בדומה למנגנון תרומת הביציות. הדגש הוא על כך שההחלטה תתקבל ללא כפייה, תוך שמירה על בריאות התורם כעדיפות עליונה.

ההבחנה בין תרומת ביציות לתרומת כליה משמעותית: תרומת כליה היא הליך רפואי מורכב יותר הכרוך בסיכון בריאותי לאדם בריא. לכן, כל מודל תמורה חייב להציב את בריאות התורם בראש סדר העדיפויות, מבלי שהכסף ישפיע על הערכת הסיכונים. יש לזכור גם את צד הנתרם, שכן מאות אלפי חולים ממתינים לתרומות, וחלקם אף מחפשים פתרונות בחו"ל.

השאלה המרכזית היא האם נכון למנוע מאדם כשיר רפואית ונפשית לתרום כליה תמורת פיצוי קבוע, או שעדיף לבנות מנגנון שיבטיח שלא ינוצל. הכותבת טוענת שאדם עני אינו חסר יכולת החלטה, ויש להגן עליו מפני ניצול ולא להפקיר אותו. המערכת המתוקנת צריכה להגן הן על בריאות התורם והן על חיי הנתרם.