ברכות לעמר נמר בן ה-90: זיכרונות ילדות, משפחה ומקצוע
הכותבת, ד"ר רנדה זריק-סבאג, מברכת את דודה נמר לרגל יום הולדתו ה-90, ומשתפת בזיכרונות ילדות ונעורים הקשורים אליו וגם למשפחתה. היא מתארת את דודה נמר כאדם אהוב, אופטימי ובעל רוח טובה, שאהב את החיים על אף קשייהם, ושמר תמיד על חיוכו ועל אופיו הנעים.
הזיכרונות כוללים ביקורים בביתו של דודה נמר בנצרת, שם עבד כחשמלאי רכב בקראוון שהיה מלא באנשים, ברעש, בבדיחות ובצחוק. היא מתארת את עבודתו, את ידיו המלאות בשמן וגריז, ואת ריח המקום. היא נזכרת גם בביתם הראשון של המשפחה ביפו-נצרת, ובגינה עם עצי פרי.
הכותבת מרחיבה על סיפורה של משפחתה, שסבלה רבות במלחמת 1948. אביה, פדל, היה מורה, ואחיו, נמר, היה חשמלאי. היא מספרת על סבה, נעמי, שנרצח בטבח עילבון, ועל אחיו שנותרו יתומים. היא מציינת את נדר אחיהם, אליאס, ללמד את אחיו ריאד להיות רופא, נדר שהתקיים. היא מתארת את תקופת לימודי אביה בתיכון בנצרת, שם התגורר עם דודה נמר, ואת תמיכת סבתם, סרווה, בהם.
היא מזכירה את בן דודה, נעמי, שדודה נמר אימץ כבן ולימד אותו את מקצוע החשמל, והפך אותו לחשמלאי מצליח בנצרת. היא מתארת את נעמי כאיש מקצוע מוערך, וגם כאדם עליז, חייכן, נדיב ומכניס אורחים, שנהג להציע ללקוחותיו קפה, ממתקים ואף ארוחות.
הכותבת משתפת גם בחוויותיה מהשתתפותה במחנות עבודה התנדבותיים בנצרת, שם פגשה מתנדבים מהגדה המערבית, וכיצד חוויות אלו עיצבו את תודעתה הפוליטית וההומניסטית. היא מתארת את ביתם החדש של דודה נמר בנצרת, שנבנה על אחת הפסגות ומשקיף על נוף מרהיב.
היא נזכרת בילדותה המשותפת עם בני דודיה, בכיף, בצחוק, בטיולים, ובמיוחד בטיולים לחוף הכנרת. היא מתארת את חוויית הצפייה המשותפת בטלוויזיה הירדנית בשנות ה-70, ואת הומורו של דודה נמר, שגם כשלא אהב תוכנית מסוימת, ידע להפוך את המצב לקומי. היא מתארת את אירועי 1948 בעילבון, את הפחד, את ההתכנסות בכנסייה, את הגירוש ללבנון, ואת גבורתו של נמר הילד שהגן על אחיו הצעיר מפני ירי.
הכותבת מסכמת בברכות לדודה נמר, ומביעה את קנאתה במשפחתו על כך שאביה, פדל, לא זכה לחגוג את יום הולדתו ה-80, כפי שרצה, ונפטר לפני כן.
