האשליה של "גם וגם": ישראל לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה ולצפות שהעולם יתעלם
ישראל בוחנת תגובות אפשריות לצעדים שבריטניה מתכננת נגד ההתנחלויות, זאת לאחר שביקשה לאחרונה מנציגי הולנד לעזוב את מטה התיאום הבינלאומי לענייני עזה בקריית גת, במחאה על חקיקה חדשה האוסרת סחר עם ההתנחלויות. מהלכים אלו מאותתים למדינות נוספות כי צעדים דומים ישפיעו על היחסים עמן.
המאמר טוען שישראל מנסה "לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה", כלומר, לפעול לסיפוח בפועל של השטחים מבלי להכריז עליו רשמית, ובכך להימנע מהשלכותיו המשפטיות והבינלאומיות. מאז מלחמת ששת הימים, ישראל שולטת בשטחים אלו, אך הדין הבינלאומי אוסר על רכישת שטח בכוח ורואה בכיבוש מצב זמני, המחייב את הכובש להגן על האוכלוסייה המקומית ואוסר על העברת אוכלוסיית הכובש לשטח הכבוש.
בעבר, ישראל הקפידה על הבחנה מנהלית בין ישראל לשטחים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכמים בינלאומיים שהחריגו את ההתנחלויות. אולם, עם הרכבת הממשלה הנוכחית והכפפת המנהל האזרחי לגורם אזרחי, האבחנה הזו התערערה, וישנם צעדים נוספים המטשטשים את הקו הירוק. ישראל פועלת כאילו היא מתכוונת לשלוט בשטחים לנצח, אך נמנעת מסיפוח רשמי מחשש למחיר בינלאומי כבד, למציאות דו-לאומית, ולפגיעה בזהותה היהודית והדמוקרטית.
הכותבת, שגרירה בדימוס, מסכמת כי ישראל מתפלאת וכועסת כאשר מדינות אחרות מזהות את מגמת הסיפוח בפועל ומסרבות לשתף פעולה, למרות היחסים הקרובים. היא מדגישה כי אם ישראל רוצה לספח, עליה לשאת בתוצאות. אם לא, עליה להחליט לאן פניה, אך לא לצפות שהעולם יתייחס לשטחים כאילו הם חלק מישראל כל עוד אינם מסופחים רשמית. אי אפשר גם וגם, וישראל צריכה להחליט.
