כשהאלימות הופכת לתרבות - זה כבר מבחן של משילות
העלייה באירועי האלימות בשבועות האחרונים, המתבטאת בפארקי מים, בתי מלון, כבישים וסכסוכים בין משפחות פשע, משקפת לא רק מקרים נקודתיים אלא גם היעדר תשתית תרבותית המחייבת התמודדות מערכתית. הכותב, כלכלן בכיר ומפקח לשעבר על הבנקים, טוען כי הדיונים בכנסת, הכוללים צעקות, השתקות והשפלות, מייצרים נורמות ציבוריות שעלולות להשפיע על החברה כולה. תופעות אלימות, החל מפשיעה בחברה הערבית ועד אלימות במשפחה, חולקות שאלות משותפות בנוגע ליחס לגבולות, כבוד לחוק ולזולת, ושימוש בכוחנות כדרך לפתרון מחלוקות.
על אף שישראל אינה מוגדרת כחברה אלימה במדדים בינלאומיים כמו World Justice Project או Gallup, דו"חות מצביעים על פערים לעומת מדינות מפותחות בתחומי שלטון החוק, סדר וביטחון. בישראל קיימות תוכניות ממשלתיות רבות למאבק באלימות, אך חסרה תמונה כוללת ואחריות מרכזית. הכותב מציע להטיל על משרד ראש הממשלה, בגיבוי ועדת שרים, לתכלל תוכנית לאומית לחמש שנים לצמצום האלימות וחיזוק תרבות שלטון החוק, תוך קביעת מדדים ברורים להצלחה.
המודל הסקוטי, שמתייחס לאלימות כבעיית בריאות הציבור ומשלב גופי ממשלה שונים למניעה והתערבות מוקדמת, הוביל לירידה משמעותית בשיעור מקרי הרצח. הכותב מדגיש כי נדרשת השקעה ארוכת טווח בחינוך, אזרחות, סובלנות וכבוד לחוק ולאדם, לצד אכיפה נחושה. הוא מסכם כי הדרך חזרה מחייבת חיזוק שלטון החוק ותרבות של כבוד הדדי, כאשר האחריות מתחילה מהמנהיגות.
